היום מותר לי להתייסר ולשכוח(מכיל מעט קללות)

חזרתי הביתה הרוסה מכל היומיים האלה,הנסיעות האלה מהעבודה הורגות אותי, אבל לשמחתי יש לי עוד כמה שעות של שקט עד שאמא שלי תקפיץ את התאומים הקטנטנים שלי אליי הביתה.
נתתי לבעלי לילה של שקט מאיתנו כנראה הוא היה צריך את זה,וחזרתי מוקדם כדי להפתיע אותו,אבל כשהגעתי הביתה הוא כבר לא היה כנראה היה בעבודה או משהו כזה.
הורדתי את נעליי הלוחצות מרגליי יודעת שהדבר היחיד שיוכל לעזור לי עכשיו זו מקלחת חמה.
צעדתי לחדר השינה,פתחתי את הדלת לרווחה ועיניי נפערו בתדהמה,המיטה הייתה הפוכה ומלאת זיעה נראה שעבר שם לילה סוער,לצד המיטה הייתה חזייה שהייתה גדולה משלי בשתיי מידות לפחות.
זה היה ברור שהיא לא הייתה שלי.
ואז ההגיון הכה בי. המוח עשה אחד ועוד אחד העצבנות שלו היחס הקר מבטי האשמה שנזרקו מדיי פעם לעברי,הבן זונה בגד בי.
הדמעות זלגו ללא הפסקה מעיניי,הרגשתי שליבי מתנפץ לרסיסים.
אני נתתי לו כל מה שרצה,הוא רצה להתחתן בגיל מוקדם הסכמתי,הוא רצה ילדים הבאתי לו תאומים למרות גילי הצעיר,נתתי לו אהבה ללא גבולות,היית עיוורת לידו,סמכתי עליו בעיניים עצומות חבל שעשיתי את זה,נתתי לו את החיים שלי.
ומה הוא החזיר לי בכך שהוא בוגד לי במיטה שלי,עם הסדינים שלי,בבית שלי,שבו גידלתי את הילדים שלנו.
והנה אני עכשיו בת עשרים וארבע שרוב האנשים רק מכירים בגיל שלי,בוכה ומתייפחת על הבגידה שבעלי הכלב בגד בי והרס אותי.
מיצמצתי ניסיתי לראות מבין דמעותיי,הוצאתי את הטלפון מהכיס של מכנס הג'ינס שלי.
"אמא הילדים יכולים להישאר אצלך עוד לילה הטיסה שלי מתעכבת."
כתבתי לה מתחילה עם שקר אבל הייתי צריכה להתמודד מולו.
קמתי מהמיטה שנראתה לי לפתע כל כך דוחה ומגעילה.
צפצוף הגיע מהטלפןן שלי שבו הודעה מאמא שלי.
"בטח מאמי.תהיי רגועה, נסיעה בטוחה." כתבה לי אמא שלי ואני נושכת את שפתיי שונאת את העובדה שאני משקרת לה.
הנחתי את הטלפון על השידה מוציאה מזוודה ענקית מהארון ומוציאה את כל בגדיו תוך כדי פותחת את המזוודה וזורקת אותם לתוך המזוודה מרגישה מועקה גדולה בלב שלי, הדמעות ממשיכות להתגלגל מעיניי.
שמעתי את מנעול הדלת נפתח, נשמתי עמוק מכינה את עצמי להתמודד פיזית מולו.
יצאתי מהחדר גוררת את המזוודה הגדולה ומניחה אותה אל מול עיניו.
פיו נפער בתהדמה למראה עיניי הדומעות והמזוודה, הוא נראה כל כך מבולבל ותמים אך אני כבר לא האמנתי למשחקים האלה.
"מה זאת המזוודה הזאת אלי?" שאל אותי בקול עמוק מסתכל בי בעיניים חוששות יודע את מה שכבר גיליתי.
ניגבתי את הדמעות מעיניי מכריחה את עצמי להיות חזקה רק עכשיו ולהתפרק אחר כך.
"אני רוצה שתיקח את המזוודה הזאת ושתעוף לי מהחיים." אמרתי לו בקול שקט חוששת שאם קולי ייעלה ולו בטון אחד הוא יישבר.
הוא הסתכל עליי נושך את שפתיו עיניו נראו עייפות כנראה מהלילה הסוער שעבר עליו.
"לא." אמר לי בקול חזק יותר משלי מתנגד לדבריי,קול שנשמע אפילו קצת פגוע וכועס.
על מה הוא כועס הרי הוא זה שבגד בי לעזעזל איפה ההגיון שלו.
"לא?" שאלתי אותו עיניי נפערות מתדהמה מחוצפתו.
"אני לא יוצא מהמקום הזה עד שתקשיבי לי." אמר לי מתיישב על הספה ומסתכל עליי בעיניים בורקות כאילו שהוא זה שהיה הקורבן.
"יש לך עוד דרישות אחרי כל זה" אמרתי לו מסננת בקול מבין שפתיי,ומחווה את ידיי אל דלת חדר השינה שלנו
" את לא השארת לי ברירה." אמר לי מאשים אותי בכך שהוא בגד.
לפתע הסלון הגדול נראה קטן יותר,ואני רק התחננתי לכך שמישהו יבוא וייקח אותי מכאן.
"אני לא השארתי לך ברירה,אה? יחתיכת ממזר אני לא השארתי לך ברירה?" שאלתי אותו צועקת עליו בפראות מרגישה את דמעות חמות נופלות על לחיי עוצמת את עיניי מנסה לסלק את הדמעות אך ללא הצלחה.
הוא הסתכל עליי משחק עם באצבעותיו בעצבנות.
"אני לא אמרתי לך ללכת לזיין בחורות בזמן שאני מגדלת את הילדים שלנו,מכינה לך לאכול,מנסה לרצות אותך ולהיות הכי טובה בשבילך אבל כנראה שכול זה לא היה מספיק." אמרתי לו בשקט מנגבת את דמעותיי במהירות מעיניי,הוא עדיין לא דיבר רק ישב וצפה בי בעיניים שבורות.
"את לא מבינה,לעזעזל את לא מבינה איך זה להיות עם אישה כמוך,בכל מקום שאת הולכת גברים מסתכלים עלייך מפלרטטים איתך מול העיניים שלי מול הילדים שלנו,בכל מקום הרגשתי שיש אנשים שרק מחכים שאעשה טעות כדי שייקחו אותך לעצמם ופשוט לא יכולתי לסבול את זה יותר את העובדה שאני צריך לשמור עלייך בשבע עיניים שלא תלכי לאף אחד מהם,ואז פשוט החלטתי שאני ייעשה את זה לפניי שאת תעשי את זה ותשברי את הלב שלי." אמר לי במהירות מרים את קולו מתנהג כאילו אני אשמה בהכול.
קלטתי את כל מה שהוא אמר הוא בגד בי בגלל שלא רצה שאני ייבגוד בו קודם ויישבור לו את הלב אבל מה עם הלב שלי?
"אתה בגדת בי לפני שאני בגדתי בך? תגיד לי מה אתה ילד,אני פשוט לא מאמינה." אמרתי לו בהתנשפות מהירה.
"אני לא מאמינה איך אתה בכלל חשבת שאם אתה תבגוד בי אתה תרגיש יותר טוב עם תדע שעשית את זה ראשון,אני לא מבינה אבל דבר אחד אנחנו נדרנו נדר ביום של החתונה שלנו להיות ביחד ולנצח בטוב וברע אני קיימתי את הנדר שלי אבל אתה…אתה גרמת לי להבין שאני לא יכולה לסמוך על אף אחד, כמו שאתה לא יכולת לסמוך עליי שאני יהיה איתך בכל מקרה.
הייתי מוכנה לסלוח לך על כל דבר על כל דבר רק לא על בגידה זה הקו שלי ואתה חצית אותו ובכך קיבלת את הדרך שבה רצית לצאת מחיי ולתמיד." אמרתי לו הדמעות זולגות על לחיי שוב מסתכלת עליו רואה דמעות קטנות מטפטפות על פניו,לא היה לי שום סימפתיה אליו יותר.
"אני הולכת עכשיו,ושאני יחזור אני לא רוצה לראות אותך יותר." אמרתי לו מרימה את תיקי על גבי.
"אה כמובן לרגע שכחתי." אמרתי לו נכנסת לחדר השינה שהגעיל אותי כל כך אני ייצטרך לקנות מיטה חדשה.
חזרתי אל הסלון זורקת עליו את החזייה של הזונה שלו.
"ותעשה לי טובה תפנה את הדברים של הזנזונת שלך מהבית שלי." אמרתי לו הולכת לדלת פותחת אותה וטורקת אותה אחריי,נכנסת למכונית הגדולה והשחורה שלי נותנת לעיניי להוביל ולמוחי לא לחשוב.
בסופו של דבר עצרתי אל מול הבר הרועש שתמיד כל כך שנאתי ושנראה לי לפתע מאוד מזמין,הוא היה מלא כמעט ולא היה מקום לנשום, אך כל זה לא היה אכפת לי כל מה שהיה אכפת לי זה להקהות את חושיי בלילה הזה ולנסות לשכוח מהכול.
התיישבתי על הבר והברמן פנה אליי חייך אליי חיוך מפלרטט.
"ומה בשבילך?" שאל אותי לא מוריד את חיוכו לרגע.
"וויסקי," אמרתי מיד מצפה לרגע שהמשקה הענברי יעבור בגרוני ויעזור לי למחוק את הסערת רגשות שהתחוללה בתוכי.
הוא הרים את הכוס בידו וביד השנייה מזג את המשקה שנראה מפתה כל כך ושם אותו בידי.
התכופפתי אל תיקי והוצאתי ממנו את הארנק שלי ושילמתי על המשקה.
הוא הלך ממני לא לפניי שהשאיר בידי חתיכת נייר שבו כתוב המספר טלפון שלו לפי איך שזה נראה.
הרמתי את ידי והראתי לו את הטבעת שהייתה על ידי השמאלית הוא הסמיק ומלמל התנצלות והסתלק משם.
משכתי בכתפיי אני לא יודעת כמה הטבעת הזאת שווה עכשיו אבל לפחות היא מצילה אותי מבחורים כמוהו.
חבל שהיא לא הייתה על ידי שפגשתי את סיימון,חבל שלא היה לי אז מלאך שומר שהיה אומר לי לא להתחתן עם הבן כלב הבגדן הזה,זה היה חוסך לי כל כך הרבה כאב.
אבל דבר אחד לא התחרטתי על כך שהוא הביא לי וזה את ילדיי הקטנטנים,איך אני הוכל להסביר להם שאבא לא יחזור לגור יותר בבית איתם הם כל כך קטנים שאני חוששת שהם ייתפרצו בבכי קורע לב שיישמעו את זה,ליבי נשבר רק מלחשוב על זה ומהר גמעתי את המשקה הענברי מרגישה את האלכוהול בגרוני.
רק היום,רק היום אני יישב, ייבכה , יישתה ויתגבר ומחר אני יקום חזקה בשביל המלאכים הקטנים שלי שאני כל כך אוהבת.
קראתי לברמן שמזג לי עוד כוס של וויסקי ומיד אחרייה עוד כוס עד שאני יגיע לקהות חושים שאני לא ייזכור אפילו את שמי.
התחלתי לצחוק לפתע לא מבינה אפילו למה,ומשהקת
אחרי כל משפט לא מובן.
היום מותר לי להתייסר ולשכוח.
ומחר תגיע העימות האמיתי העימות עם החיים.