היום הארור בחיי

אני כל כך אוהב אותה. אני בחיים לא אשכח אותה, החיוך המדהים והשיניים הלבנות שחייכו אליי כל בוקר, השיער החלק והשחור שאהבתי להרגיש אותו בין אצבעותיי, את עינייה הכחולות שדרכן אפשר לראות את הנשמה הטובה שלה, הצחוק המדבק שלה, הקול החם והעדין שלה.
אני בחיים לא אשכח שהיא תמיד תמכה בי ברגעים הקשים, היא תמיד ידעה להרגיע אותי, והיא תמיד הזכירה לי מי אני, ותמיד כשהרגשתי חולשה היא ידעה להרים אותי למעלה.

אני עדיין אוהב אותה, אני רוצה להרגיש אותה עוד פעם בליבי, אבל זה לא ייקרה, כי היא מתה. זה היה היום הארור בחיי, לראות אותה על הכביש שוכבת מגופה משוטט דם, באותו רגע התפללתי זה יהיה רק חלום ואני יתעורר ממנו ואמצע אותה שוכבת לידי, לצערי זה לא קרה. היא מתה בגללי, בגללי היא הלכה לכביש ונדרסה. זאת אשמתי.
זה היה יום שיש בערב, היה בינינו ריב קטן, ובאותו ערב הייתה מסיבה של רועי, אני הלכתי אליה, אבל לא ידעתי שגם עדי מתכוונת ללכת. הלכתי למסיבה פגשתי חברים, ראיתי ששירן גם שם, שירן הייתה חברה שלי לפני שנתיים ונפרדנו, והיא ניגשה אליי: "שמעתי שאתה ועדי נפרדתם" היא אמרה לי,
"זה עוד לא סגור כל הסיפור הזה" אמרתי לה,
"חבל, באמת מגיע לך הרבה יותר טוב" היא אמרה לי.
שתקתי באותו רגע.
"היא לא אוהבת אותך, אני אוהבת אותך ואני יעניק לך אהבה כל כך גדולה, אני יותר טובה ממנה,…" שירן אמרה ואני עצרתי אותה: "שירן דיי",
"אתה יודע מה אני רק רוצה נשיקה ואני יעזוב אותך בשקט" שירן אמרה לי,
"שירן, אני לא הולך לעשות את זה" אמרתי לה,
"בבקשה, אם לא אני אספר לעדי הכל מה קרה בינינו, ששיקרת לה ואמרת לה שבחיים לא עשית את זה, אני ייספר לה ששכבת אית" שירן אמרה לי,
"דיי שירן, לא" אמרתי לה,
"אז תנשק אותי ואני לא אספר לה" שירן אמרה לי.
הרגשתי שלא הייתה לי ברירה נישקתי אותה לכמה שניות, הנשיקה הזאת בעיניי היא כלום. אחרי שהרחקתי את ראשי ממנה ראתי את עדי עומדת בפתח של המסיבה, והיא רצה משם, ויצאה מהמסיבה. רדפתי אחריה, יצאתי מהמסיבה וראיתי אותה שוכבת על הכביש ומגופה מדמם דם. ניגשתי לכביש, "עדי" צעקתי מתוך כאב: "אני אוהב אותך הכי שבעולם", היא הייתה בלי הכרה, היא לא נשמה. ליטפתי את שערה. בכיתי שם עד שהזמינו אמבולנס, והיא הייתה בבית חולים, והרופאים אמרו לי שאין טעם, והם ניסו הכל, אבל הם לא הצליחו.
איבדתי את אהבתי חיי.
זה היה היום הארור בחיי