היום האחרון – פרק 1

נקודת המבט של אליסון –
פקחתי את עיני לאט, משפשפת אותן בעדינות מוציאה פיהוק עייף מפי, שחררתי את הקוקו המרושל שעשיתי לפני השינה וקמתי מהמיטה בעצלות. הלכתי לעבר המקלחת מוציאה מברשת שיניים, שוטפת אותה מעט ומורחת את משחת השיניים הורודה שלי, משחת שיניים לילדים יש כאלו שלא משתנים, העברתי אותה בעדינות על שיניי מצחצחת אותן בקפידה, שטפתי את המברשת לאחר השימוש מניחה אותה בחזרה בכוס, אגרתי מים בפי ולבסוף ירקתי אותם, מעט דם יצא איתם, כנראה צחצחתי חזק מידי. הברשתי את שיערי השחור ויצאתי מהמקלחת.
נכנסתי לחדר מביטה בארון הבגדים שהתפרס לפניי, הוצאתי חולצת בטן עם כפתורים בצבע בורדו מעט רופפת, ומכנס ג'ינס קצר קרוע, ונעלי ד"ר מרטינס בצבע בורדו עיטרו את רגלי, מרחתי פס אייליינר עבה בעיניי ומרחתי מסקרה על ריסיי ויצאתי מהחדר יורדת במדרגות לעבר המטבח.
"בוקר טוב אל" אמא בירכה אותי כשנכנסתי למטבח, "בוקר טוב אמא" אמרתי בחיוך, "אלי את לא אמורה להיות בבצפר או שיט כזה?" ג'ייסון אחי הגדול שאל כשהוא יורד במדרגות כשרק בוקסר עוטף את גופו. "ג'ייס עומד לך" אמרתי בגיחוך והוא הסתכל על רגליו מסמיק מעט והתחלתי לפרוץ בצחוק.
"טוב, אני אאחר לבצפר" אמרתי לוקחת את תיקי מהרצפה מניחה אותו על הכתף הימנית שלי "בית ספר ילדים זה מילים נפרדות" אמא אמרה ואני וג'ייס צחקנו "אלי יורד לך דם מהאף" ג'ייס אמר מתיישב בכיסא על יד השולחן, "נו שיט גם באף עכשיו?" אמרתי באנחה, "למה גם באף?" ג'ייס שאל "מקודם ירד לי דם מהפה" אמרתי "זה כי את מפגרת" אמר וגיחכתי.
לקחתי נייר ויצאתי בריצה מהבית בשביל לא לאחר, הגעתי לבית ספר ועם המזל שלי שכחתי שיש היום חינוך גופני, שיט. "את תרוצי ככה מצידי" המורה אמרה לי ונאנחתי בגלגול עיניים.
כלבה ממורמרת. התחלתי לרוץ עם שאר הבנות , אבל פתאום הרגשתי סחרחורת קלה תוקפת אותי, המשכתי מבלי לייחס לזה חשיבות רבה, אבל לאחר שניות ספורות הרגשתי את גופי פוגע בקרקע, ודם ירד לי מהאף. שוב.
***
התעוררתי בחדר, לא מוכר, רובו היה לבן אך גם חפצים כחולים היו שם. ראיתי את אימי לצידי מחזיקה לי את היד וג'ייס מצידי השני רדום על כסא, אני פה כולה כמה שעות, נכון?
"אל" אמא אמרה בשמחה מנשקת אותי "גאד אמא למה אנחנו פה?" שאלתי באי הבנה וג'ייס התעורר. "אלי" הוא אמר בשמחה, "תירגעו אני בחיים" אמרתי בגיחוך. "מה את אומרת לנו להרגע, שלושה ימים את מחוסרת הכרה ואנחנו צריכים להרגע?" ג'ייס שאל בספק דאגה ספק כעס.
שלושה ימים? אבל לפני כמה שעות היה שיעור חינוך גופני, כנראה הראש שלי כואב יותר מידי. "טוב, גברת סמית' בעלך ואני סיכמנו שתקבלו את התוצאות בעוד מספר ימים" אמר איש די מבוגר. "תודה רבה, והוא לא בעלי" אמרה אמא בחיוך והוא הנהן בהבנה יוצא מהחדר.
לאחר שהוא יצא דלת החדר נפתחה שוב, אבא היה בפתח "אליס" אמר בשמחה ורץ לחבק אותי, "אבא" אמרתי בהתרגשות בכל אופן לא ראיתי אותו במשך 3 שנים.
עבר יום ועוד יום ואני לא הלכתי לבית ספר בגלל האמא הדאגנית שלי, כולם באו לבקר אותי וזה היה די נחמד, עבר אפילו שבוע והחלטתי לצאת לבית ספר אני לא יכולה להסתגר פה. ירדתי למטה לבושה לבית ספר רואה את אמא וג'ייס מעיינים באיזה מכתב ואמא הייתה עם דמעות. "מה קרה?" שאלתי "כלום" הם שניהם ענו בבהלה כשראו אותי "אוקי" אמרתי בחשד הולכת בשקט מאחורי גביהם. אבל באותו רגע פשוט התחרטתי שהתגנבתי לקרוא את המכתב.
'אנו מצטערים להודיע שאצל המטופלת אליסון סמית' נמצאה לוקמיה'
"אני חולה בסרטן?" שאלתי מרגישה דמעות עולות בעיניי, שניהם הסתובבו בבהלה, הם שתקו הם לא ענו. "תענו לי למען השם תענו" אמרתי רועדת, "אלי, בייבי גירל תנשמי ותרגעי" ג'ייס אמר מחבק אותי, בכיתי לתוך החזה שלו זה הדבר הכי מפחיד שאי פעם קרה לי, גיליתי שאני חולה בסרטן. "נלך היום לרופא, אוקי בייבי?" הוא שאל אותי והנהנתי , הוא נשאר חזק בשבילי ובשביל אמא.
נכנסנו למכונית והדממה השתררה לאורך כל הנסיעה, אמא וג'ייס החליפו מבטים כל כמה דקות ואני בכיתי לעצמי במושב האחורי. ראיתי את המבנה הלבן מתייצב למולי, כנראה שאני הולכת להכנס לפה יותר פעמים ממה שחשבתי. נכנסנו והגענו למחלקה שלי, כולם פה על סף מוות. נכנסנו לאיזה חדר שם חיכה לנו רופא, צעיר, צעיר מאוד.
"שלום אליסון, לי קוראים דילן אנגלס ואני אהיה הרופא שלך" אמר בחיוך ענק, "היי" מלמלתי מתחת לאפי בעצב, ראיתי את עיניו מנסות לפענח את מבטי, אך ישרתי את מבטי לרצפה "אלי אני ואמא הולכים לדבר עם הרופא השני אוקי?" ג'ייס שאל אותי "טוב" אמרתי והוא ואמא יצאו מהחדר משאירים אותי עם דילן.
"אז אליסון, בת כמה את?" שאל אותי בחיוך מתיישב על המיטה "17 בקרוב" אמרתי "אז המתנה שתקבלי ממני ליום הולדת זה להבריא מהמחלה " אמר מחייך אליי "אתה לא יכול להבטיח" אמרתי מביטה בו "אני יכול" אמר "אתה לא יכול להתחרות עם המוות" אמרתי לו מתיישבת על המיטה הכחולה.