היא לא ציפתה
הם נסעו באוטו שלו והוא החנה את הרכב בחניון הקרוב לפיצריה. היא ידעה שעכשיו מגיעה השיחה. היא כבר הייתה מוכנה אליה. הדמעות כבר ירדו בבית לפני שהוא הגיע אליה, והיא עימה תיק עם כל הדברים שהכרחיים לה למקרה שתרצה לקום וללכת. היא כבר ידעה מה הוא הולך בערך לומר. והיא ידעה שהיא תהיה שם ותקשיב להכל. לכל השטויות שיוצאות לו מהפה.
היא לא ציפתה שהיא תתחיל שוב לבכות עם המילה הראשונה שאמר. היא גם לא ציפתה לגל הכאב הראשוני ששטף אותה פתאום. היא לא ציפתה לכמה היא תהיה נואשת להגיב על כל מה שאמר לה. על כמה היא נואשת להילחם עליו. כי היא אוהבת אותו.
היא כן צפתה את מה שהיה לו לומר.
הוא אמר שקשה לו בזמן האחרון, שהוא מבולבל. הוא לא יודע מה סדר העדיפויות שלו בחיים. ״החיים שלי הם סלט״, או ״עמוס לי נורא בזמן האחרון״. הוא אמר לה שהוא אוהב אותה ושהיא חשובה לו. שהוא לא רוצה שהבלבול שהוא חווה יפגע בה. הוא אמר לה שבגלל העומס שהוא חווה ירד לו הריגוש מהקשר. לבסוף, הוא ביקש הפסקה. הוא ביקש זמן לחשוב.
היא ידעה מה היא הולכת להגיב לו. היא הגיבה שהיא תהיה שם בשבילו. היא תתמוך בו כשהוא יצטרך אותה. היא תאהב אותו ותתן לו זמן, ותלמד לשחרר קצת אם זה מה שהוא ירצה. היא תבין אם הם יפגשו פעם בשבוע כדי שהוא יוכל לעבוד ולפגוש חברים. כי היא אוהבת אותו, וזה מה שעושים כשאוהבים, מתגברים על הקשיים ביחד.
כשהוא ביקש ממנה את ההפסקה, היא לא ידעה מה להגיב. היא בכתה. ובכתה. ובכתה. וגמרה את כל הטישו שהוא החזיק במכונית. היא נשמה נשימות עמוקות ומהירות שמעידות על הלחץ שהיא שרויה בו. היא לקחה אוויר ואמרה לו שיעשה מה שהוא רוצה. שייקח את ההפסקה המוזרגגת אם זה מה שהוא צריך. אבל, אם הוא יחזור, הוא צריך להיות איתה בזירת הקרב. הוא צריך להיות 1000% איתה. הוא צריך להילחם על הקשר שלהם. הוא צריך להיות אמיץ ולהפסיק להיות פחדן. הוא צריך להיות הבן זוג שראוי לה.
כי אחרי שני שברונות לב, מגיעה לה אהבה. מגיע לה לוחם שיילחם על האהבה. מגיע לה האביר על הסוס הלבן שהיא כל כך מאמינה בו. מגיעה לה הזדמנות לחוות את האהבה על הצד היפה ביותר שלה. מגיעה לה אהבה ממושכת. ללא תנאים.
ואז היא קמה, יצאה מהאוטו והלכה. לבדה. חושבת לעצמה, אם המצב היה הפוך, האם הוא היה נלחם על האהבה שלי?
תגובות (0)