היא כן הוא קצת פחות.

היא אהבה את איך שהשמש נופלת עליו,
ועל הנמשים הקטנטנים של אפו שזוהרים והיא מרגישה שזה רק בשבילה.
היא אהבה לראות אותו אוכל,
כי כל תזוזה קטנה אפילו כשדיבר,
הבליטו את עצמות הלסת המשורטטת שלו.
היא אהבה את החיוך שלו,
הוא הזכיר לה את הימים שהוא היה מחייך בהם.
היא אהבה את הורידים שבולטים מידיו,
הם גרמו לה לחשוב על איך מגע ידיו מרגיש.
היא אהבה לראות את המבט שלו,
מתרכז ומתמקד בדבר יחיד ומיוחד ובר מזל,
פעם הדבר הזה היה היא.
היא אהבה,
היא אהבה הכול.
הוא מצד שני,
קצת פחות.