החבר המסובך שלי-פרק 2

טוב הפעם הפרק יהיה קצת יותר ארוך,פשוט בראשון לא ידעתי מה לכתוב
___________________________________________________________________
נפלתי על הרצפה."מ-מה?" מלמלתי. סטיב,החבר שלי, הביט עליי מלמעלה במבט חסר הבעה וקשה."ל-" הפסקתי לדבר, כי לפתע תקפה אותי בחילה. הכל השחיר.כל גופי כאב וצרב, והרגשתי כאילו עלו עלי אלף נמלים אדומות.צווארי הכי צרב.לא יכלתי להזיז שום איבר בגופי.הרגשתי שאני מתרסקת.הקולות של דיבורי הילדים דממו.לפתע, שני רצועות חמימות עתפו את גופי וגררו אותי.חלמתי על החבר שלי."עזוב אותה בשקט!"החבר שלי צעק,אל אדם עם שיער חום פרוע,שלא מצמץ."אתם מהגזע הנחות, כאשר אינכם יכולים להשיג רגשות אתם לוקחים דם! למדו את דרכנו! הרגש אייננו כה חשוב לבני האדם,הם חולמים להפסיק את הכאב שלהם!" "אתה לא יכול, אם תקח גם את רגשותיה היא תמות!" התמונה הזו התערפלה.לאט לאט ראיתי בבהירות וחלתי לשמוע. זה היה חלום."היא תהיה בסדר?" הייתי בחדר לבן עם סטיב ורופא. מה קרה לי? "הממ,נצטרך לבצע קודם בדיקות" אמר הרופא."בנתיים היא נראת דיי בסדר. אם תצטרכו משהו,קראו לאחות"הוסיף הרופא.סטיב הנהן. הרופא יצא מהחדר."למה נשכת אותי?!" שאלתי את סטיב. הוא שתק."סטיב! " הרמתי את קולי."למה?" סטיב הביט בריצפה."אדם אחד, נשך אותי,והפכתי…לערפד,וכדי לא למות, הייתי חייב לנשוך מישהו.לא חשבתי בצלילות…" הוא הביט בשמיים דרך החלון."עכשיו שנינו ערפדים"מבטו נשאר קשה ונוקשה."אני מצטער" לחש. "אני אהיה בסדר?" שאלתי. "טוב הבאתי אותך בזמן לבית החולים,יש אנשים שלא מסוגלים לעבור את התהליך" לחש. "אבל רגע"אמרתי.
"איך להיות ערפדית?"