הזיכרונות …. שלנו

רציתי לישכוח אותך למחוק אותך מזכרוני לשכוח מכל אותם מילים יפות מכל אותם פעמים שהתחבקנו שנפגשנו שאהבנו כמו שאף אחד כבר לא אוהב והכי חשוב לשכוח מאותו רגע שעזבתה מאותו רגע שפשוט קמתה והלכתה זה הזיכרון היחיד שלא רוצה להרפות לא מוכן להישכח לא מוכן להשתחרר לחופשי ובגללו כל הזיכרונות האחרים חוזרים אותו זיכרון של המבט הראשון הפגישה הראשונה הנשיקה הראשונה … באשמת אותו זיכרון ארור אף זיכרון אחר לא מוכן להרפות . הם נחקקים עמוק בתוך ליבי וראשי אפשר לומר חרוטים שם לא מוכנים להשתחרר נשארים שם שעות, ימים , אולי אפילו חודשים, איש אינו יודע כמה זמן הם כבר שם הם לא נעלמים אף לא לשנייה אחת אם אותם זיכרונות אני נרדמת ומתעוררת אותם זיכרונות באים לי בחלום הזיכרונות שלנו הזיכרונות מלווים בבכי של שעות על גבי שעות בצעקות ובהסתגרות אם עצמי כזאת אני עכשיו !… בית ספר כבר לא מעניין אותי והאוכל חזר לא לשחק אצלי את התפקיד הראשון והחתכים על היד עוד מדממים ושוב חזרנו לשגרה של פעם לשגרה ללא חיוך ללא צחוק לשגרה של להסתגר בחדר ולהקיא את הנשמה לשגרה של הדמעות שלא נחות אף לא רגע אחד!. אותם זיכרונות של עצב שימחה כאב ואהבה אהבה אחד לשני אהבה כה שונה אהבה מיוחדת איך ככה אפשר לזרוק פאקינג כמעט שנתיים לפח לישכוח מהכול איך אפשר להמשיך הלאה במהירות כזאת איך אתה המשכתה ואני לא אני מיצטערת אבל אני אוהבת אותך ….