הו אלוהים

אולי הוא לוחש לה , אני לא יודעת . מלטף ברכות את השיער שלה , גורם לה להרגיש נאהבת . אולי הוא פותח לה בדיוק עכשיו את הדלת לאוטו , מסיע אותה לחוף הים בלילה לראות את הכוכבים . אולי הוא נוגע בה באותה רכות שהיה נוגע בי . זה קצת מצחיק לחשוב על זה , אבל התגעגעתי לכל זה . למגע שלו , לטעם , לריח . במיוחד לריח שלו , שהיה קצת מתוק וקצת חריף , תמיד נשאר על הסדינים אחרי שהיה הולך .
שכבנו פעם במיטה ואני טוויתי ציורים על חזהו בקצה אצבעי המורה והוא אמר לי שיש פתגם על אהבה .
״יש המון פתגמים על אהבה ״ צחקתי אז.
הוא הביט בעיניי ואמר לי ״עיקר באהבה הוא לא להסתכל אחד על השני , אלא להסתכל יחד לאותו כיוון .״
חייכתי חיוך מנומנם ומפתה ״קצת חבל , כי אני אוהבת להסתכל עליך .״
ליטפת את שערי אז , כמו שאהבת לעשות כשלא ידעת לבטא את רגשותיך במילים ואני ספגתי את התחושה של פשוט להיות בין זרועותייך.
אולי זאת הייתה הטעות שלי , שאהבתי להסתכל עליך ולא על התמונה הכללית .
אולי ככה בעצם דחיתי את הקץ והתכחשתי לבעיה – כי כמה טוב היה לי להסתכל עליך . להיעלם בתוכך גם לשעות ספורות ולהרגיש כאילו סוף סוף מצאתי בית .
כשהנפש האבודה שלי פגשה בך לראשונה חשבתי שמצאתי מישהו שמבין , מישהו שיודע , לא הייתי צריכה מילים כשהייתי איתך כי אתה תמיד ידעת אותי גם בלי הוראות הפעלה.
כשרק התחלת לספר לי על אלוהים אני חייכתי , חשבתי שהנפש שלך מדהימה . כה רחבה ויפה , מכילה בתוכה את כל העולם , עם שאיפה לערכים נשגבים. אבל הייתי צריכה לדעת שאצלי אין הנחות , גם לא מאלוהים . אולי במיוחד לא ממנו . בהתחלה רצית שנבדיל בין בשר לחלב , כדי שנייצג ערכים הומניים יותר וגם ככה זה יותר בריא . הייתי טבעונית אז לא התווכחתי .
אחר כך רצית שנשמור את היום השביעי ונקדש אותו כמו שהמסורת שלנו מצווה ואני נעתרתי , כי גם אני אהבתי את הרוגע והשקט שזה נסך בי .
עד שיום אחד נכנסת בדלת ופשוט לא זיהיתי אותך . היית חמור סבר וזועף , הבטת בי בהסתייגות . כל כך פגעת בי ! מה לא עשיתי בשביל להיות אישה טובה? בשביל להכיל? בשביל להבין? אבל זה לא שינה , כי באותו יום שד נכנס בך . הבגדים שלי היו קצרים מדי , והאוכל לא כשר מספיק , והבית לא נקי מספיק וכבר עוד מעט שבת והרב ואשתו באים להתארח ואיך תארח אותם בדיר הזה? דיר . ככה קראת לבית שלנו . לבית שלי שזה המקום היחיד שהרגשתי בו בטוחה.
חשבתי שהלב שלי נסדק , ממש הרגשתי אותו מתפורר לחלקיקים קטנים עד שנוצר סדק עמוק וכאוב. הרב ואשתו סעדו מהמזון ושתו מהיין , בירכו איתנו בקידוש ושרו שירים , חיוכים חוייכו וברכות בורכו. כשהם הלכו גם השמחה המזויפת שלי הלכה איתם כל הדרך לרחוב חונין , דופקת על הדלת של בית הכנסת ומתפללת תפילה דקה וזעירה בקול חלוש. בתקווה לחזור אלי שלמה ובריאה ואולי קצת יותר חזקה .
כי באהבה כמו באהבה – לפעמים אהבה לא מספיקה .