הוא לא יחזור

"הוא יחזור, הוא יחזור" אני ממלמלת לעצמי בעודי יושבת על הספסל בפארק.
הוא לא יעזוב אותי, הוא לא יאכזב אותי, לא עוד פעם הוא הבטיח אני חושבת ונזכרת במה שאמר לי.
-פלשבק-
"אני אוהב אותך לוסיה" הוא אמר וחפן את פניי הלחות מדמעות בשתי ידיו.
זה היה אחרי שתפסתי אותו בוגד בי עם "החברה" שלי כביכול.
"זאת היא שנמרחה עליי, אני נשבע, אני לא אוהב אותה " הוא חזר ואמר ואני כמו טיפשה נתתי לעצמי להיסחף במילותיו, האמנתי לו. – סוף פלשבק-
ועכשיו זה קורה עוד פעם הוא אמר שהוא צריך ללכת לרגע, רק לשנייה והוא לא חזר למרות שהבטיח.
חיכיתי חצי שעה, שעה ובינתיים התחיל לרדת גשם.
אישה אחת עברה ועצרה כשראתה אותי.
"למה את יושבת פה, את לא רואה שיורד גשם" היא אמרה אבל לי לא היה אכפת פשוט ישבתי שם ושתקתי.
היא התיישבה ליידי "מה קרה רבת עם ההורים שלך"? היא שאלה וחייכה ואני המשכתי לשתוק.
"אז לא רבת עם ההורים, בהתחשב בגיל שלך אני מתארת לעצמי שיש לך חבר, מה קרה רבתם"? היא המשיכה לנסות ולנחש אלא שהפעם היא צדקה.
היא הסתכלה עליי כאילו מחכה לאישור, הבטתי בה והנהנתי קלות.
" הוא אמר שהוא ילך רק לכמה דקות ואני פה כבר שעתיים מחכה לו…והוא לא בא". סיפרתי לה.
" ואולי הוא לא מתכוון לחזור" היא אמרה נזהרת לא לפגוע בי. " את לא מכירה אותו" צעקתי בתגובה "הוא הבטיח לי.. הוא אמר שהוא אוהב אותי" הוספתי בשקט.
"אוי מותק" היא אמרה בעודה מביטה בי ברחמים ולאחר מכן היא התקרבה אליי וחיבקה אותי, לא יכולתי להחזיר לה חיבוק.
ניסיתי לעצור את הדמעות שכבר הצטברו בעיניי וחשבתי שאולי באמת יש סיכוי שהוא לא מתכוון לחזור.
השתחררתי מהחיבוק… עברו כמה שניות ואותה אישה קמה ופנתה ללכת משם בעודה צועדת היא הסתובבה אליי, הביטה בי בפעם האחרונה ואז הסתובבה בחזרה ונעלמה משם.
החלטתי לחכות עוד קצת, דמעות התחילו לזלוג במורד לחיי.
שאפתי נשימה ארוכה וקמתי כולי רטובה מהגשם "הוא לא יחזור" אמרתי לעצמי והתחלתי לצעוד רק רוצה להיעלם משם ולשכוח כול מה שקרה כרגע.