הוא טעה

"אני? אני אף פעם לא טועה!" הוא גיחך בחביבות. אותה חביבות שהייתה כל כך אופיינית לו, וחבל שלא מצאתי מאז אף אחד נוסף עם חביבות כזאת, כמו שלו.
שכבנו זה לצד זו על המדשאה הרכה של בית הספר. מרגישים כאילו 15 הדקות המוקצבות להפסקה, הפכו פתאום לנצח.
כך העברנו זה עם זו את הימים עד לסיום הלימודים.
בחופש הגדול, נפגשנו כמעט בכל יום. הוא אמר שהוא רוצה לראות אותי בכל יום לפני הגיוס שלו.
גם אני לא יכולתי להפסיק לפגוש אותו, אבל בשלב מסויים כבר נמאס לי ממנו.
התחלתי לפקוח את העיניים.
עם יום הולדתי ה-18, שחלה בקיץ, התחלתי ללכת למועדונים, לפגוש אחרים. לא עמדתי בפיתוי, וכמה פעמים מעדתי.
מעולם לא סיפרתי לו על כך. לא חשבתי שהוא צריך לדעת מזה, אחרי הכל, בקרוב ייתגייס, ואני לא אוכל להשאר לבד 3 שנים, או לפגוש אותו פעם לשבועיים.
במקום מסיבת גיוס, הוא ביקש לפגוש אותי ביחידות. זו הייתה שעת לילה מאוחרת. לבשנו את חולצות בית הספר הישנות מימי התיכון, שנראו לנו מזמן-מזמן.
טיפסנו על הגדר בית הספר בזהירות, ורצנו לעבר המדשאה הרכה והאהובה שלנו, יד ביד.
"את חייבת לדעת שאת הבן אדם המיוחד ביותר עבורי." הוא אמר לי בחיוך החביב הזה שלו.
'הלוואי שיכולתי להגיד את אותו הדבר לגביו', חשבתי לעצמי בלב. בפועל רק חייכתי אליו בחזרה, ונשקתי לו. איזה מעשה צבוע. רק עכשיו אני מבינה.
הוא ליווה אותי עד לבית שלי. ישבנו מתחת לעמודי הבניין שלי, ודיברנו בפעם האחרונה.
"אל תדאגי לי. מגייסים אותי לחיל מודיעין. אהיה ג'ובניק. אולי אפילו בקרייה, מול עזריאלי!" הוא צחק איתי. באמת לא דאגתי. ידעתי בדיוק לאן מגייסים אותו, ושאין שום סכנה, לכן גם לא הקדשתי לכך כל כך הרבה תשומת לב, כמו שכנראה כן הייתי צריכה לעשות.
אל הבקו"ם לא ליוויתי אותו. העדפתי לישון עד מאוחר.
כעבור שבוע שלא דיברנו, הוא צלצל אליי. זו הייתה שעת בוקר (לא כל כך מוקדמת, אם להגיד את האמת…).
לא הצלחתי להרים את ראשי מהמיטה, והנחתי שהוא רק מטלפן כדי להגיד שהוא מתגעגע, או שהוא אוהב אותי, או משהו אחר בסגנון.
כעבור כמה שעות התעוררתי למשמע דפיקת דלת רועמת. אלה היו כמה חברים שלי מהתיכון. הם סיפרו לי את הבשורה הנוראה.
כמה שבועות לאחר מכן, סוף סוף הבנתי שההודעה שנחה ומחכה לי בתיבת התא הקולי בטלפון הנייד שלי, היא ממנו.
"היי… אין לי הרבה זמן. רק רציתי להגיד לך שהיה בלבול, וגייסו אותי לקרבי. אני יוצא עכשיו לאימונים בגלל מחסור בחיילים בשטח. אל תדאגי לי.
כמו שבבית הספר אמרתי לך, כשישבנו על המדשאה-אני אף פעם לא טועה. ולא טעיתי לגבייך, כמו שאז חשבת, ולא הפסקת להגיד לי.
אז אל תדאגי לי, אני אף פעם לא טועה.".

בסוף הוא טעה. גם בגלל שפלט כדור והרג את עצמו, בטעות. וגם בקשר אליי. כן, גם בקשר אליי הוא טעה.