ההודעה – חלק שני

ואז קיבלתי הודעה ממנו , בהתחלה חשבתי שזה האיש הזה אבל זה היה הוא.
הוא רצה להיפגש, לדבר היה משהוא מוזר בקולו, הרגשתי שזה יגמר רע!
אבל הסכמתי, הסקרנות הרגה אותי! רציתי לדעת אם האיש צדק או שהוא סתם אמר.
הגעתי למקום המפגש ראיתי אותו עם משהי ,לא הכרתי אותה אבל היא הייתי יותר יפה ממני.
הם החזיקו ידיים, זה היה כל כך קשה לראות את זה שכמעט צרחתי ,צרחתי אבל בלב.
הם הסתובבו וראו אותי אמרו שלום כאילו לא ראיתי שהם מחזיקים ידיים.
הם התקרבו והוא הכיר לי אותה, אמר שהיא רק " ידידה " ,ידעתי שזה לא ככה.
הוא לקח אותי הצידה ואמר :" אני חושב ש…"
"תעצור" אמרתי בכעס "אני יודעת כבר שאתה רוצה להיפרד ממני! לא היית צריך להזמין את הידידה שלך כדי שאני יקנא גם ככה רציתי להיפרד כבר הרבה זמן. "
" אבל איך ידעת? " הוא שאל
" תחושת בטן " עניתי לו, לא סיפרתי לו על האיש ששלח לי הודעה והתקשר אלי, פחדתי האסור לי.
הידידה שלו רצה שאשאר שלא ארגיש רע, הסכמתי, חשבתי מה אני יפסיד מקצת הנאה.
הסתובבנו, הרגשתי ממש מוזר כי זה הרגיש כאילו זה מתוך חובה ולא הנאה !
ואז התחלנו שוב לריב הוא צחק עלי זה היה נורא אני צעקתי שיפסיק והוא המשיך
עד שלא יכולתי יותר, החטפתי לו ואמרתי :" נמאס לי ממך, אני הולכת! "
" טוב גם ככה רציתי שתלכי! " הוא אמר בצחוק מלגלג. רצתי בוכה כל הדרך הביתה,
הרגשתי שהלב שלי יצא מהמקום ואין לי יותר טעם לחיות!
(אפילו עכשיו שאני כותבת את הסיפור הזה אני כמעט בוכה)

המשך יבוא