הבנה פשוטה

כל הזמן של שאלות וטהיות.. ואז ההבנה הפשוטה את לא יודעת את לא יודעת מתי בן אדם אוהב אותך, את גם לא מוכנה לרגע שבו הוא יחליט לעזוב אותך. את לא יודעת ואת לא מוכנה ולהגיע למסקנות כל כך גדולות בדקה, זוהי סכנה שמועררת בך בחילה, כי לאכול לא יכולת ושינה לא הייתה בכלל קלף שהחזקת.
הכל היה משחק גדול ונורא עם הרבה משתנים שלא היו כל כך טובים. ואת החזקת יד פשוטה עם קלף שפשוט הציע אהבה לא יותר ולא פחות, וכל מה שרצית בחזרה זוהי את אותה התחושה שאת מעניקה, אבל כנראה שהרגש לא מספק, ושהאהבה סתם היתה מסכה.
היא לא באמת נכחה.
המשחק הפך למגושם, והמסכות נפלו והכל פתאום נראה אמיתי פחות שטותי ומשחקי, בידך נשארת בלי שום דבר בעוד שהשחקן שמולך זכה בכל הקופה, את הפסדת חרוצות והפסד ניכר על פניך במהלך יומך, אך המשחק הוא משחק והתחושה היא תחושה, ושום דבר לא יוכל לקחת ממך את הזכרונות והתחושות שהיו ונעלמו במהרה כי הם לא היו שם לאורך זמן רב בשביל לתפוס עמדה.