הבוקר שאחרי

סעמק, זה מה שעבר לי בראש, אולי כי זו הקללה האהובה עליי ואולי כי זו המילה שהכי מתאימה לסיטואציה בה אתה חסר אונים…

ידעתי שזה יקרה ורק דחיתי את המאוחר, לא אני לא דביל ואולי גם לא גאון אבל בהחלט לא דביל!

ביחד אצלה בדירה בפעם המי יודע מה , שוב אותה שיחה מלאה ברגש וריקה מהכל, שנינו יודעים בדיוק מה קורה אבל בחדר שוררת אווירה של בלבול, ואז היא אומרת "זה לא הוא זה אתה! אני פשוט לא רוצה אותך!" לפחות ככה אני זוכר את זה… בטח המחשבה הראשונה שעלתה לכם לראש הייתה "אוץ", בעולם אחר זו יכלה להיות סיטואציה קומית מופלאה, לא בעולם בו אני נמצא.

אז נשארתי, נשארתי כי לא היה לי לאן ללכת.. נשארתי כי לא הייתה לי ברירה, נשארתי כי השעה הייתה 2 בלילה והיינו שנינו באותה המיטה…

אם החיים היו פשוטים כבר ממזמן היינו בחיים נפרדים, וכמו מתוך חלום זעקת לי "תלך! אבל תישאר קרוב!" אני רואה לך את זה בעניים , ואת חושבת שאני דרמטי אבל אולי אני פשוט מתמסר בקלות לעומתך. ואני יודע כמה קשה לך , אבל את יודעת כמה שזה קשה לי?

והעיניים לא נעצמות, איך הגעת לסיטואציה הזאת? גיחוך שעולה על הפרצוף והנה אתה קם מהמיטה והולך אל הספה, אין לך את האומץ לברוח! אף פעם לא היה לך! והספה מרגישה לך כמפלט רגעי שיספק את מה שאתה צריך, ובלי ספק היא סיפקה..

והבוקר שאחרי כמו תמיד הוא הכי נורא, האדרנלין ירד ושניכם כבר נרגעתם. אתה רוצה לצעוק הכי חזק שאפשר אבל מה הטעם? אתה יודע שזו לא הפעם הראשונה ובטח לא הפעם האחרונה, כל מה שנותר לי לעשות זה פשוט לחכות לפעם הבאה… אז אני מחכה.