האם אתה תנסה…?❤

אם אני אבכה?האם תנחם…?
ואם אני איכשל?תאהב אותי כמו שאני?
ואם אני אתעצל?תדחוף אותי להצלחה?
ואם יכאב לי?יהיה לך אכפת?
תנסה לאחות את הפצעים שלי?
יהיה לך בכלל אכפת שאני פצועה כמו אייל שצדו אותו הרגע?
תחבק אותי?תוציא מליבי את חץ הצייד?
האם תנסה להתנקם בצייד?
הרי הוא חזק ממך…
החור שיהיה לי בלב מאותו חץ ארור.
תאחה אותו עם האהבה שלך?
אתה בכלל אוהב אותי?
אם אני אפול לתוך החשיכה.
לא אפסיק ליפול,רק ארחף למטה…
האם תהיה כבר למטה,מוכן לתפוס אותי?
או שמא אתה תקפוץ אחריי ותטמין את ראשי בחזה שלך?
תנקה את פניי המלוכלכים ממסקרה ודמעות?
תנקה את מסיכת האיפור שנמרחה עליי?
אותה מסיכה שאיתה ניסיתי להסתיר את נשמתי.
האם תנקה את כל זה?ותשאיר אותי חשופה עם כל פגמיי…?
אתה אומר שאני יפה בכל מצב.למרות הפגמים.
אתה לא אומר את זה סתם,נכון?
כי אם כן.אני אמשיך למרוח אותה.
כי זה הדבר היחיד שיכול להסתיר את הכיעור שבי.את הצלקות.הכל…

"את הכי יפה בעולם".
התחלתי להראות לך יותר מקרוב את פצעיי.
הייתה לך הבעה מופתעת ומזועזעת.
ידעתי.אתה אחד מהם.
לפתע…
חיבקת אותי חזק.
"למה הנשמה שלך כל כך פצועה ומצולקת..?"
הלב כמעט נעצר לי.
"הרבה עבר עלי…"
"את לא צריכה את האיפור הזה…האיפור לא ירפא את הצלקות בליבך…"
הבטתי בעינייך.אותן עיניים שמעולם לא הבנתי את צבען.
לפעמים ראיתי ירוק,לפעמים תכלת.
לעיתים אפור.פעם זה היה מהפנט וכל שלושת הצבעים התערבבו.
התקרבתי אליך ונישקתי אותך.
"זה מה ירפא אותי…"