האישה האחרת.

מעולם לא חשבתי שאני אהיה האישה האחרת.
מכירים את זה, שאתם קוראים איזו כתבה, או מאמר על בגידות, ואתם אומרים לעצמכם "אני בחיים לא אעשה את זה, אעזור לבן אדם לבגוד". ואז אתם מכירים מישהו, ובהתחלה הוא רק ידיד, אתם מדברים כל היום בוואטסאפ, בפייסבוק, שיחות ארוכות בטלפון. ויש הרגשה של משהו מתחיל בפנים, אבל אתם אומרים לעצמכם 'לא, יש לו חברה, תעזבי את זה'.
ואחרי כמה זמן זה מתחיל לכאוב. כל פעם שהוא אומר לך שהוא "חוגג שנה עם החברה שלי " או "יוצא לסרט עם רותם" או "סתם נפגש איתה בבית שלה" זה שורף אותך מבפנים. כי את יודעת שזה לא ילך ביניכם.
ואתם מדברים, והוא מתחיל להגיד לך דברים, שגורמים ללב שלך לפרפר. והוא יודע את זה. והשיחות מתארכות, עד הלילה, ואת יודעת שזה לא ילך, אבל עדיין יש לך תקווה.
ופתאום הוא שולח הודעות, על כמה שהוא רוצה לנשק אותך, וברגע הזה, החברה שלו נעלמת. ואת יודעת שאת לא אמורה ליהנות מזה, אבל את כן. ואז בבוקר, הוא מספר לך שהוא רב איתה. וניצוץ קטן של שמחה נדלק בך, אבל את תומכת בו ועוזרת לו להגיד לה את הדברים הנכונים ולהבין אותה, כי את אוהבת אותו יותר מדי מכדי לפגוע בו. ואז הוא מספר לך איזה יום נהדר הם בילו יחד, ואת מרגישה שהוא מתעלל בך בכוונה, וזה כואב. ואת מתחילה לחשוב מה יש בה שאין בך. וזה כואב יותר; כי את פשוט מצליחה לחשוב על כל כך הרבה דברים.
אבל את יודעת שזה לא משנה – גם אם הם היו נפרדים, לא היית מצליחה להיות איתו, מבלי לחיות בפחד מתמיד שהוא בוגד בך, כמו שהוא בוגד בה.
אבל את ממשיכה.
ואת רוצה אותו, למרות שהרצון לא יתממש ואת יודעת את זה.
וזהו. עכשיו את האישה האחרת. וזה כואב יותר מאשר להיות נבגדת. כי לה יש אותו, ולי אף פעם לא יהיה.