האחד שאהבתי ואיננו יותר

הילד שאהבתי הוא העדיף להציל את חיי במקום שהוא ינצל. הייתה בעיה באופנוע והוא גילה אותה מאוחר מידי

– – – – – – – – – – – – – – –
"לאן את מתיפיפת כל כך?" אמא שאלה אותי בזמן שאני מתאפרת.
"אני ושון חוגגים היום שנה ביחד" אמרתי והבטתי בפעם האחרונה במראה.
"את נוסעת איתו על האופנוע?" אמא שאלה וראיתי מבט דואג על פניה.
"כן" אמרתי והתזתי מעט בושם.
"תסעו בזהירות ואל תשכחי קסדה" אמא אמרה והסתכלה עליי במבט רציני.
"אוקיי אמא" אמרתי וגילגלתי עיניים, היא כבר יודעת שלהתנגד לא יעזור לה, היא אוהבת את שון רק האופנוע אצלה, נושא קצת בעייתי. בזמן שהיא הסבירה לי והזהירה אותי שמעתי את האופנוע של שון נוסע ברחוב ועוצר ליד הבית שלנו.
"אמא הוא פה, איך אני נראת?" שאלתי אותה ועשיתי סיבוב קטן.
"את יפה ילדה קטנה שלי" היא אמרה וחייכה חיוך של אושר.
"אוקיי אני אלך" אמרתי לקחתי את הפלאפון והתיק, נישקתי את אמא ויצאתי מהבית. שון נשענן על הגדר של הבית מתכתב בפלאפון, הבטתי בו איך עיניו מביטות בפלאפון וקוראות, איך שרירי ידיו מעט מתכווצות כאשר הוא כותב, הוא היה נראה שמח, אני אוהבת את שון מאוד ומקווה שנשאר ביחד לנצח.
"מחכה לי?" שאלתי אותו והוא הסיר את מבטו מהפלאפון והביט בי. כאשר הוא הסתכל עלי הוא חייך חיוך גדול שחושף טור של שניים ישרות ולבנות.
"אהובתי" הוא אמר התקרב אליי, הניח את ידיו סביב מותניי, כופף מעט את ראשו ונשק לי נשיקה רכה על שפתיי. אהבתי את ריח גופו אהבתי להרגיש את קצב ליבו עולה אהבתי את חום גופו פשוט אהבתי בו הכל. הוא ניתק את הנשיקה והתקרב לאוזני
"השנה הכי מושלמת בחיי" הוא לחש ונשך את אוזני נשיכה קטנה והתענגתי על כל רגע. הוא התרחק ממני טיפה ושילב את ידו בידי והלכנו לאופנוע.
הוא שם על ראשו קסדה אבל אני לא רציתי, שזה לא יהרוס לי את התלתלים בשיער. התחלנו לנסוע והוא העלה את המהירות והעלה עוד ועוד, עד שהתחלתי לפחד.
"שון בבקשה תוריד את המהירות" צעקתי אליו אבל הוא לא הקשיב.
"שון בבקשה" התחלתי להתחנן
"אני מפחדת" מלמלתי בקול רועד והחלו להתאסף דמעות בעיניי
"את בוכה?" שון שאל ושמעתי חרטה בקולו.
"כן, בבקשה תוריד את המהירות" התייפחתי.
"אוקיי בתנאי שתורידי לי את הקסדה ותשימי אותה על ראשך" הוא אמר וכך עשיתי.
"עשיתי עכשיו תוריד" אמרתי רועדת מפחד.
"רק אם תצעקי שאת אוהבת אותי" הוא אמר שוב
"אני אוהבת אותך רק תוריד את המהירות" צעקתי חזק מפחדת שזה יגמר רע.
"תחבקי אותי חזק ותני לי נשיקה" הוא אמר וכך עשיתי חיבקתי אותו חזק ונישקתי אותו נשיקה עמוקה וחזקה על הלחי ולאחר כמה שניות הגיע אור מסנוור ממול והתנגשנו במשהו.

פקחתי את עיניי וראיתי את רגלי מתחת לאופנוע ושון עף קצת רחוק משם.
"שון" צעקתי בקול אך הוא לא זז. שמעתי קולות של אנשים שאומרים שיש גופה של גבר צעיר.
"שון" צעקתי שוב אך אין קול ואין עונה. שני גברים הרימו את האופנוע מרגלי ועזרו לי להשתחרר מהקסדה שעל ראשי.
"אל תזוזי" אחד מהם אמר אך לא הקשבתי להם ניסיתי לזוז אך לפתע כאב חד פילח את רגלי וצעקה חדה נפלטה מפי.
"שון" בכיתי אך הוא לא הגיב. התחלתי לזחול אליו כאשר כאבים רבים מלווים אותי, כל שניה הרגישה לי נצח. אך כלום לא שינה לי, רק רציתי לראות אותו שהכל טוב איתו. התקרבתי אליו הייתי ממש קרובה אליו אך הוא לא זז.
"שון אהובי קום" אמרתי והזזתי אותו מעט אך הוא נשאר אותו הדבר. הוא היה חיוור נורא אך משהו היה נראה שליו בפניו.
"נו די שון זה לא מצחיק כבר קום" אמרתי והתחילו דמעות לזלוג על פניי חיבקתי אותו אך הוא היה קר, לא הרגשתי דופק והוא לא החזיר לי חיבוק. באותו הרגע הבנתי שהוא איננו פה יותר.
"אני אוהבת אותך" צעקתי לשמים נישקתי אותו וחיבקתי אותו.
"הייתי צריכה להקשיב לאמא! אסור היה לי לתת לך לשכנע אותי לקחת את הקסדה שלך, אם לא הייתי לוקחת לך את הקסדה היית נשאר בחיים. בבקשה אל תשאיר אותי לבד אהובי, אל תסיים את השנה המדהימה שלנו ככה" מלמלתי בבכי הנחתי את ראשי על חזהו ולא הסכמתי להשתחרר ממנו.
– – – – – – – – – – –

זהו הילד שאהבתי ואוהב תמיד וביום מן הימים ניפגש שם למעלה….