האחד הזה

היא הייתה מהבנות השמחות האלה, שתמיד יש להן חיוך על הפנים. מהבנות הביישניות האלה שכשאתה מכיר אותן אתה לא מתחרט על זה ומבין שהיא ההפך הגמור מביישנית. אף אחד כמעט לא באמת הכיר אותה באמת. אולי חוץ מאחד, שידע איך היא מרגישה ועל מה חושבת רק ממבט קצר אבל גם הוא כבר לא מכיר אותה, כי כשהלך ממנה היא איבדה את עצמה.
חברים שלה יודעים רק חלקים קטנים מסיפורה הגדול. חלקם ידעו דברים עליה מסיפורים שהסתובבו ברחבי העיר, כמו שהיא זולה או שהיא פותחת את הרגליים לכל אחד ביום שרק הכירו.
אף "גבר" לא ניסה רק לשבת, לדבר ולנסות להכיר אותה, חוץ מאחד שגר בבניין לידה.
בוקר אחד היא מקבלת הודעה מהאחד הזה, שראה אותה מטיילת עם הכלב שלה מספר פעמים. הם התחילו לדבר והשיחות לא נפסקו.
ערב אחד הוא שואל אם היא רוצה להיפגש איתו, אבל היא קצת חששה. היא חששה שהוא עוד אחד מהבנים האלה שרק ינסו לשכב איתה מבלי לנסות להכיר אותה, את האופי האמיתי שלה.
היא סיפרה לו על הפחד שלה, על שכשיצאה ממערכת יחסים כל העיר קפצה עליה כמו על מטרה, ורק ניסו לספק את עצמם. איך הביטחון שלה נפל לרצפה ואיך האמון שלה בבנים נפגע. הוא הסביר לה שהוא לא כזה ושגם הוא יצא ממערכת יחסים כרגע.
הם נפגשו, דיברו וראו סרט, אבל באמת ראו סרט.
הוא ישב ודיבר איתה בכל פגישה בטעות שלהם ליד הבניין שלהם או סתם כשהיא עלתה לבית שלו כי היה קצת קר בחוץ והיה להם משעמם.
הוא סיפר לה איך רק יצא ממערכת יחסים ארוכה והיא סיפרה לו איך היא נפלה לאהבה מאכזבת שגרמה לה לאבד את עצמה ולהפוך לבנאדם שהיא לא מכירה. איך היא שכבה עם כמה בנים אחרי הפרידה בכדי לנסות להמשיך הלאה, ואיך הם סיפרו על זה לכל החברים שלהם.
איך שכבר ארבעה חודשים דוחה כל אחד שמנסה להכיר אותה בגלל שהיא מפחדת להיפגש עם מישהו חדש, שאולי ירוץ ויספר עוד דברים עליה, או סתם ינצל אותה.
האחד הזה הקשיב לה, והיה נחמד אליה יותר מכל אחד שפגשה מאז אותה הפרידה. הוא גרם לה להתאהב מחדש, גרם לה להיקשר אליו.
יום שישי אחד היא הייתה שיכורה, היא שלחה לו הודעה שיבוא אליה הביתה כי יש לה בית ריק וכבר כל החברים עזבו. הוא עזר לה לנקות את השאריות כי היא הייתה שיכורה מידי, ולאחר מכן הם דיברו קצת כהרגליהם, עישנו איזה ג'ויינט והוא פשוט נישק אותה, שעה וחצי של נשיקות.
הפרפרים מילאו לה את הבטן והלב שלה דפק כל כך מהר.. היא הרגישה מאושרת יותר משהייתה מאושרת בתקופה האחרונה.
יום למחרת בבוקר היא מקבלת ממנו הודעה שהוא נהנה מאוד ביחד איתה. היא חשבה שהולך להיות משהו בינהם, שהמחשבה שאף אחד לא יאהב אותה היא לא נכונה. הילדה הייתה בשמיים, החיוך שלה הגיע מאוזן אחת לשנייה והדבר היחיד שהסתובב לה בראש זה הוא ואותו שישי מיוחד.
היא רק חיכתה שידבר על אותה נשיקה שלהם ולהבין מה זה היה, הרגע הזה לא הגיע, היא התחילה לפתח ציפיות למרות שהבטיחה לעצמה שלא.
ואז? קיבלה ממנו הודעה ששברה את כל הציפיות ותקעה לה סכין בלב : "אין תקשיבי אני חייב לחזור אליה, אני מתגעגע אליה"
היא לא ידעה מה לעשות עם עצמה. היא נפלה שוב לבור עמוק שרק יצאה ממנו, היא לא יכלה לראות מרוב הדמעות שמילאו לה את העיניים.
היא לא ידעה איפה לקבור את עצמה, היא הרגישה שהיא מנוצלת.
הרגישה שעשתה שוב את אותה הטעות בכך שהורידה את החומות שלה בפני הבנאדם הלא נכון.
היא הבינה שגם האחד הזה שינסה להכיר אותה, יפגע בה.