האהבה שווה הכול

היא עמדה שם, ליד הצריף שנמצא במרכז האחו. היא חיכתה לי בדיוק כמו שביקשתי. לא חשבתי שהיא תגיע. כשאמרתי לה לפגוש אותי היא בדיוק יצאה מהמאפייה ובקושי שמעה אותי עם כל ההמון שהסתובבו ברחוב. אבל הנה היא נמצאת פה, בדיוק איפה שביקשתי ממנה, בדיוק איך שציפיתי שהיא תראה. היא כל כך יפה, עם השיער החום בהיר הגולש שמגיע עד מרכז הגב ולא סנטימטר אחד יותר או פחות. עם העיניים הירוקות כל כך עד שנדמה שמשתלבות עם האחו שמאחוריה. עם השמלה האדומה שמגיעה עד הברכיים וחושפת את הרגליים הארוכות שלה. הייתי יכול להגיד לה את כל מה שאני חושב אליה, לזנק עליה ולצעוק עלייה את כל המילים שעוברות לי בראש מהיום הראשון שנתקלתי בה. אבל אני לא יכול, אני לא מסוגל, לא ככה. עמדתי מאחורי עץ בשולי האחו והתבוננתי בה מחכה לי שאגיע, בדיוק כפי שאמרתי לה מוקדם יותר באותו היום. זאת הייתה שעת אחר צהריים מאוחרת, והשמיים הכחולים מלאי העננים הצמריריים לחשו לי שבקרוב ירד הערב. הרגשתי את הקור שמתחיל לגבור, וראיתי איך היא משפשפת את הכתפיים אבל עדיין מחכה לי, למרות השעה המאוחרת. לא יכולתי עם זה יותר. יצאתי מהמחבוא מאחורי העץ והתחלתי ללכת לכיוונה. היא שמה לב אליי רק כשכבר הייתי במרחק צעדים ספורים ממנה. היא קראה לי בשמי וצעדה לקראתי, ורק כשהיינו סנטימטרים ספורים אחד מהשני נעמדנו. בהתחלה שתקתי, וגם היא שתקה. הרי אני הזמנתי אותה לפה ואז איחרתי. אבל לא ידעתי מה להגיד. כל המילים שאני רציתי להגיד לה עמדו לי על קצה הלשון והתחננו שאשחרר אותן, אבל המוח שלי סירב. שוב ושוב חשבתי על התגובה שלה, על ההשלכות של המילים האלו. ואז היא התחילה להיצמד אליי, ומבלי ששמתי לב, היא נישקה אותי. התנשקתי איתה ולא הייתי מוכן להרפות. הטעם של השפתיים שלה היה מתוק כמו שוקולד אבל גם מלוח כמו מי הים. הריח המדהים שלה, הנשימות החמות, הטעם העדין, כל אלו גרמו לי למשוך אותה אליי ולנשק אותה עד שלא היה לי עוד אוויר. רציתי פשוט להקפיא את הזמן ולחיות את הרגע הזה לנצח, אבל לא יכולתי. ידעתי שיש עוד משהו אחד לעשות. ידעתי שאם אני רוצה להיות עם האישה הזאת לנצח, אני צריך לעשות דבר אחד אחרון. כשהתנתקנו אחד מהשני היא חייכה אליי את החיוך המקסים שלה, עם הגומות חן שקרצו לי בכל פעם שזכיתי לראות אותן. ואז עשיתי את זה. שלפתי את האקדח ויריתי לה בלב שלוש פעמים. היא קרסה במקום, ולפני שהספקתי להתחרט ולנסות להציל אותה, יריתי בעצמי, כי ידעתי שיש רק מקום אחד שנוכל להיות בו ביחד. ידעתי שלעולם לא יתנו לנו לחיות ביחד. לא מהמקום שהיא באה. לא עם הארוס שלה. לא עם המשפחה שלי שכל כך שונאת אותה. ידעתי שאם אני רוצה את האישה הזאת, הסיכוי היחיד שלנו להיות ביחד הוא בעולם שבו אין חיים. ידעתי שלעולם לא אצליח לחיות בלעדיה, אז העברתי את האהבה שלנו לעולם שבו היא תמיד תוכל להתגשם.