האהבה והתשוקה שבאפלה חלק ראשון

"דיי מספיק, תעזוב אותי דייי!"
שזה נגמר התחלתי לבכות ולבכות הכבוד שהיה לי אבד.
התקווה זה מה שנשאר.

הסיוט הזה רודף אותי בחשכה ותמיד דוחק אותי להיות האפלה,
במהלך היום שוכחת הכל
אבל בלילה החלום חוזר.
אל.. האונס

הייתה לי משפחה מאומצת, שנאתי אותה, הם הרביצו לי התעללו בי כיאילו עבדתי בשבילם הייתי כמו משרתת מגיל 13 זה קרה
ועכשיו עברו שנתיים אני בת 15 היום.
איך האונס קרה? הכל התחיל מבית הספר כולם צחקו על בגדיי הקרועים על עייני הנפוחות המורים לא יחס כלום.
למדתי כל הזמן כי מה יש עוד לעשות לשבת ושעלבונות יעופו מתלמידים.
ואז חשבתי על זה יש לי הזדמנות לברוח לרחוב הרחוב יותר טוב מהתעללות אז ברחתי ואז נתקלתי במישהו שאני לא מכירה והוא התחיל לעשות בי את מה שעשה.

מי אני? דיאנה ג'ונס עכשיו איפה אני גרה? ברחוב אז אני חולה מתחילה להשתעל אבל זה עדיף אנשים עוברים מסתכלים עליי במבט מרחם.
אבל לא עושים כלום. שהייתי קטנה הייתי בדיוק כזו אז לא הייתי מאשימה אותם כי זה מפחיד לראות מישהו שיכול להדביק אותך במחלה כלשהי.

אבל יש מישהו שלא פחד בואו אני יספר את הסיפור שלי..

" אמ.. ילדה סליחה מה שמך"
" אני דיאנה.. מה אתה צריך?"
"שתבואי לביתי תראי איך את נראית.." אמר.
"אוקי, רק תגיד לי את שמך"
" לי קוראים ראיין נעים להכיר"
חשדתי בו אבל לא היה לי משנה, בכל זאת עם עוד פעם יקרה מה שקרה אני כבר בלי כבוד, אנשים מסתכלים עליי בפחד. אז מה יש לי לפספס.
הלכנו אליו ביתו היה יחסית גדול, היה בסדר
"רוצה לשתות?" שאל.
"בסדר" עניתי.
הוא הלך לכיוון המטבח ואני הלכתי אחריו הוא הוציא כוס ראיתי את המקרר פתחתי אותו ומזגתי את המים לתוך הכוס.
אני לא צריכה עזרה אין לי משהו אני לא טיפשה.

"מה את עושה?" שאל
"רציתי מים, לשתות הצעת לי אז שתיתי יש בעיה או משהו"
" אוקי.. הכל בסדר אבל אני הייתי יכול למזוג לך.."
"אז מה עם אני ענייה, זה לא אומר שאני מוגבלת.." אמרת בסוג של בצעקה
"את לא רק רציתי לעזור לך את רוצה לישון פו או משהו?" שמעתי בקולו שהוא ממש רוצה אבל לא הוא מתאמץ בשביל מישהי שהוא לא מכיר..
"אני לא צריכה כלום תודה אל האירוח אבל הרחוב מחכה לי.." אמרתי
"חכי" אמר והחזיק בידי.
זה העלה בי פליישבק שזה שאנס אותי החזיק בידי ואמר לי חכי יש לי משהו להגיד והתחיל..
"תעזוב אותי!!" צעקתי.
"סליחה אבל עשיתי משהו?"
"לא פשוט עזוב, סליחה.." אמרתי בחרטה הוא לא עשה לי כלום.
"אם את רוצה לפצות אותי, אז בבקשה תשני אצלי.."
"טוב, אבל לא איתך סליחה אבל.."
"זה בסדר" הוא קטע אותי
" אני יושן בחדר עם הדלת החומה ואת בדלת הצהובה ששם נמצא חדר האורחים, ועם תזדקקי לי אני יהיה בחדר אוקי"
"אוקי ותודה" אמרתי ללא רגש.
ישנתי החלום שוב צץ במוחי והתעוררתי וצרחה בקעה מפי
"הכל בסדר!?" ראיתי את האור דלוק וראיין עומד מולי לחוץ.
"כן הכל בסדר"
"בטוחה?"
"כן"
חלמתי שוב את אותו חלום וראיתי פלשבק מהעבר ואחד שהוא לא מוכר ואני רואה את עצמי במיטת בית חולים ומישהו יושב לידי פניו אינם נראות לי אך שפניו מתחילות להיראות התעוררתי מהחלום.

רצתי מהר לחדרו של ראיין חיבקתי אותה חזק ושאלתי אותו
"אפשר לישון איתך?"
"כן קרה משהו?"
"פשוט חלמתי חלום רע"

התעוררתי הייתי מחובקת בזרועותיו של ראיין קמתי בזהירות והלכתי למטבח חתכתי סלט ובישלתי חביתה בשבילי ובשבילו סחטתי 4 תפוזים ושמתי הכל בקנקן קטן שמתי הכל בשולחן ועליתי למעלה
לחדרו של ראיין ואמרתי..
" קום" לאט לאט הוא התחיל להתעורר ואמר
"את צריכה משהו?"
" אמ.. כן אפשר טובה קטנטנה?"
"אוקי מהי?"
"אמ.. אפשר מברשת שיניים ומגבת? זה בסדר?"
"כן כמובן זה במקלחת תבדקי ותעשי כל דבר.."
" אוקי ותרד לחדר האוכל יש שמה אוכל.."
" את לא היית צריכה, תודה"
הלכתי לכיוון המקלחת לקחתי את מברשת השיניים וצחצחתי את שיניי
והתקלחתי במהרה החלפתי בגדים לבגדים ישנים ומלוכלכים לא היה לי מה ללבוש שמתי שרשרת של מפתח וטבעת שחורה וירדתי למתה.
הוא הסתכל אל בגדי בהלם.
ואמרתי במהרה
"תודה אבל הרחוב מחכה."
הוא אמר בזריזות ובמהרה "לא אל תלכי"
"אני צריכה לעבוד לפרנס את עצמי אני לא יכלה להיות תלויה בך."
"או שכן תעבדי אצלי." אמר.
"עכשיו במסגרת העבודה יוצאים לקניות לקניית ה"מדים" בשבילך"
הלכנו לקנינו הרבה בגדים, אבל הרבה ואני לא נהניתי בכלל..
"זה נגמר, סוף סוף" אמרתי כיאילו מתעוררת מסיוט רע.
" עכשיו למדוד בגדים" אמר
אבל כבר הייתי רדומה.