האהבה הראשונה שלי.

היתי כול כך תמימה, בכול זאת, הוא היה אהבה הראשונה שלי.
לפניו, הייתי בתולת שפתיים.
לפניו, הייתי בן אדן אחר, שונה.
לפניו, לא האמנתי באהבה.
איתו הייתי מאושרת.
איתו, הרגשתי כמו מלכה.
עד שזה קרה..
בכול זאת, האהבה הראשונה שלי.
הייתי אז בת 15, הגעתי לבית אחררי יום מבאס בלימודים.
החלטתי ללכת בהפתעה לכפיר.
קניתי לא את העוגיות שהוא כול כך אוהב.
עטפתי אותן בעטיפה מיוחדת,עטופה בלבבות קטנים אדומים.
דפקתי על דלת ביתו, אחרי ארבע פעמים שלא ענו, החלטתי להכנס.
"כפיר?" אמרתי בקול חלש כשהנחתי את העוגיות על שולחן האוכל.
שמעתי רעש מאחד החדרים.
שהולך ומתחזק כשאני הולכת במסדרון.
עברתי על פני החדר של אביגיל, אחותו הקטנה, נפש לא הייתה בו.
'כפיר' היה רשום על דלת כניסה לחדר שלא.
שמעתי את הרעשים, לא רציתי להאמין.
פתחתי במהירות את הדלת.
ואז זה הגיע, בבום..
ראיתי אותו במיטה, איתה, אם החברה הכי טובה שלי.
"שני" הוא אמר בעודי יצאתי בבכי מהחדר שלו.
ובכן, זאת האהבה הראשונה שלי.