"דרך חדשה"-פרק 2
"קום טומי, אנחנו הגענו", קרא סם ממושב הנהג. פקחתי את עיני והתיישרתי במושבי. הסתכלתי מבעד לחלון שמצידו השני נראתה העיר במלוא תפארתה. נסענו על גשר ארוך מעל לנהר ובסופו של הגשר נראה רחוב רחב ידיים המלא בגורדי שחקים ובבניינים מודרניים ויפים, אך ככל שהנסיעה המשיכה הבנתי שלא נגור בבניין כמו הבניינים המפוארים האלה. התחלנו לנסוע בחלקים העניים של העיר שבהם אף אדם לא רוצה לגור. לאורך הרחובות העניים עמדו מבנים ישנים ומוזנחים שעל רובם היו ציורי גרפיטי שונים. כמות האנשים שהיו ברחובות שאפה לאפס.
לפתע המכונית החלה להאט. נראה היה שהגענו סוף סוף ליעדינו. אחרי כמה שניות סם החנה את המכונית ואנחנו יצאנו ממנה. מזג האויר היה שימשי למדי, אך מפעם לפעם נשבה לה רוח קרירה ונעימה. זה היה תחילת חודש ספטמבר. בכניסה לבניין חיכה לנו משכיר הדירה שלנו בזמן שהוא מעשן סיגריה. "שלום, אתם בטח משפחת בראון, בואו אחריי", אמר הגבר השמן כשבפיו הסיגריה. מיד כאשר נכנסנו לבניין, היכה בנו ריחו הנוראי של העובש ששגשג על קירותיו המתקלפים של הבניין. התחלנו לעלות במדרגות. הדירה שלנו הייתה בקומה האחרונה של הבניין והיא הייתה הדירה היחידה באותה הקומה. מצד שמאל של דלת הדירה היה סולם קטן מברזל שהוביל לגג הבניין. הסתכלתי דרך אותו פתח לגג וראיתי את השמיים הכחולים והמעוננים קלות של אוסטין.
בדירה המחניקה היה רק חלון אחד במטבח שהכיל גם מקרר שנראה ישן למדי, זוג כיריים, תנור קטן ושולחן שעליו נפרסה מפה לבנה מתחרה. מהצד השני היה הסלון ובו ספה לזוג אנשים, שידה ועליה טלוויזיה ישנה וענקית ועוד שולחן קטן ועליו זר פרחים. בין המטבח לבין הסלון היה מסדרון קטן שהוביל לחדר שינה ולמקלחת. זאת הייתה הדירה שקיבלנו.
סם ומשכיר הדירה החלו לסדר את הפרטים לגבי השכרת הדירה בזמן שהגבר הדליק כבר את הסיגריה השניה שלו. מרי-אן התרחקה משם. היא נראתה עצובה מהדירה הקטנה שקיבלנו, אך לא הייתה לנו ברירה, כל הכסף הלך לתרופות של מרי-אן וללימודים שלי שמתחילים מחר. לא רציתי ללכת לבית הספר הזה. בבית הספר הקודם הייתי לבד, אף אחד אף פעם לא העז לדבר איתי, תמיד הייתי המוזר של השכבה שגר בחווה עם אימו המאמצת. הייתי בטוח שאותו דבר יקרה גם בבית הספר הזה.
סם ומשכיר הדירה סיימו לדבר. הגבר נתן לסם שלושה מפתחות לכל אחד מאיתנו ומיד יצא מהדירה. סם התקרב אליי ונתן לי את אחד המפתחות. "זה המפתח שלך טומי, שמור עליו. עכשיו אתה האחראי. אתה צריך לעזור למרי-אן ולדאוג לה. אם משהו קורה תודיע לי מיד", הוא אמר וחיבק אותי. -"בסדר סם, אל תדאג, הכל יהיה בסדר", אמרתי עם חיוך קל על פניי. הוא חיבק גם את מרי-אן. "שימרו על עצמכם, אני אבוא לבקר בכל שבוע", הוא אמר והלך גם הוא.
לאחר מכן אני ומרי-אן התחלנו לסדר את חפצינו. הוצאתי סדין לבן ומעט מקומט מהתיק שלי ופרסתי אותו על הספה בסלון, פה אני אצטרך לישון כי אין עוד מקום בדירה. לאחר מכן נכנסתי לחדרה של מרי-אן והתחלתי לעזור לסדר את בגדיה בארון הקטן שבקושי הכיל מקום לכל הבגדים שלה. לפתע מרי-אן התיישבה על המיטה בכבדות. היא טפסה ברגלה הימנית כשהיא נאנקת מכאבים. מיד הפסקתי לסדר את הבגדים והתקרבתי אליה בזהירות. התכופפתי מעט על ברכיי והסתכלתי על מרי-אן בדאגה. "מרי-אן..? את בסדר? אני יכול לעשות משהו?", התחלתי לשאול בדאגה. –"לא טומי, הכל בסדר, סתם נתפס לי השריר", היא אמרה עם חיוך מאולץ. ידעתי שהיא משקרת אבל לא רציתי להעציב אותה. התרוממתי והמשכתי לסדר את הבגדים בארון כשמפעם לפעם אני שולח מבט מודאג לעבר מרי-אן שעדיין נאנקה מכאבים. כשסיימתי לסדר מרי-אן קראה לי להתקרב אליה. התקרבתי אליה ואז היא חיבקה אותי חזק. "מה הייתי עושה בלעדייך ילד מקסים שלי, אני כל כך אוהבת אותך", היא אמרה. חיבקתי אותה בחזרה בחזקה ודמעות החלו לזלוג מעיני. לא רציתי לאבד את מרי-אן, לא רציתי להישאר שוב לבד, לא רציתי לחזור שוב לבית היתומים.
בערב של אותו היום החלטתי לעלות לגג של הבניין. יצאתי מהדירה ועליתי בסולם הברזל הקטן, ובן רגע אורותיה המדהימים של העיר האירו בעיניי, זה היה מחזה מדהים. העמדתי שם עוד זמן רב כשאני מקשיב לרעשי העיר הסואנת וכשהרוח הקלילה מנשבת ומניעה קלות את שערי החום. חשבתי על מחר. דאגתי ממה שיכול להיות בבית הספר החדש, אך יותר מכל דאגתי לשלומה של מרי-אן. קיוויתי שהיא תבריא ושהכל יהיה כמו פעם.
תגובות (2)
בדרך כלל אני לא קוראת סיפורים כאלה אבל איך שהוא נתקלתי בסיפור הזה והתחלתי לקרוא אותו,הכתיבה שלך פשוט מעולה,אני מאוד אוהבת את הצורה שבה אתה מפרט דברים ומתאר מקומות,הכתיבה ממש זורמת זה פשוט מדהים, ולמרות שמה שקורה בסיפור די מדכא זה עדין מצליח להיות איך שהוא קליל ולא כבד מדי.
ישר כוח! מחכה להמשך ;)
וואו תודה על התגובה! ממש שימחת אותי ונתת לי עוד מוטיבציה להמשיך :) אני מבטיח שפרק 3 יעלה עד יום שבת.