דף אחד נותר

העולם סביבי מתפורר ולא נשאר מקום בלב לשום דבר אחר. אני לא יכולה לשכוח את העבר ולהמשיך קדימה אל העתיד, אני לא יכולה לוותר על רצוני להיות אתך למרות שזה שובר אותי מבפנים.
אני לא מסוגלת לגרום לברזים להיסגר, אני לא מצליחה לגרום לגשם השוטף להיפסק.
אני לא מסוגלת לחשוב שזה נגמר, אני לא מצליחה לדמיין את חיי בלעדייך.
עולמי מתפורר סביבי, משאיר רק תקווה אחת קטנה. אבל התקווה כל כך כמוסה, שאני לא מצליחה לפתוח אותה ולגלות מה היא, אלא רק לדעת שהיא שם.
אני נשארת להילחם רק בגלל אותה תקווה אחת קטנה, שאיני יודעת מה היא, אבל אני יודעת שקיימת.
אני מניחה דף על השולחן מולי וממלאה אותו עד שלא נשאר מקום. אני עוברת לדף הבא וממשיכה לספר את הסיפור שלנו, ואז אני ממשיכה לעוד דף ועוד דף. לאחר שאני כותבת את הסיום, את הסוף הכאוב והנוראי, אני שמה לב שנותר לי עוד דף אחד. דף אחד נקי, שנותן לי תקווה מחודשת. דף אחד נקי, שאני יכולה למלא בתקוות שלי, ואולי אף בהתחלה חדשה.
דף אחד לבן, שיכול לבנות את עולמי שהתפורר לנגד עיניי.
דף אחד חדש, שיכול להחזיר אותך אליי.

אני עומדת מולו בגשם השוטף שמרטיב אותנו. דמעה זולגת על פניי, אך הוא אינו רואה אותה מכיוון שהיא מסתוות עם הגשם הזועף.
"למה אתה לא יכול לנסות מחדש? למה אתה לא משאיר דף נוסף, שיכול לשנות את מה שקרה?"
הוא נועץ את מבטו בקרקע. למרות הגשם שמסביב אני רואה דבר מה נוצץ בעינו. הדמעה זולגת במורד פניו, עד שניתקת ממנו וצונחת אל הקרקע, שם היא לא משאירה שום עדות לקיומה.
אני מתקרבת אליו ולוקחת בעדינות את ידו, אך הוא מתנער ממני ומתרחק.
אני נותרת שם קפואה ודוממת, בודדת בגשם החזק, בזמן שהוא מתרחק משם בצעדים איטיים ומהוססים. לבסוף הוא נעלם באופק, לא משאיר אחריו שום זכר להיותו לצדי, שום סימן לכך שהוא מתחרט.

אני יושבת ליד שולחן הכתיבה, והדף שנותר שוכב מולי על השולחן, נקי וללא רבב.
אני לוקחת את העט ומקרבת אותו אל הדף, אבל לבסוף מתחרטת ונסוגה. אם אני אכתוב את אשר קרה, הדף הלבן, ההזדמנות האחרונה, תיעלם מליבי. ואז עולמי המפורר לעולם לא יוכל להשתקם יותר.
אני קמה ממקומי והולכת מהחדר, כשהדף שנותר שוכב שם, מואר באור הזהוב והרך של מנורת השולחן.

לאחר שישה שבועות שאין שינוי בהתנהגותך אליי, אני חוזרת לשבת ליד שולחן הכתיבה. אבל במקום לכתוב משהו, אני לוקחת את הדף, מקמטת אותו ומתקרבת אל כיוון הפח. רגע לפני שאני זורקת את הדף, אני חוזרת אל השולחן, מיישרת את הדף המקומט וכותבת שורה אחת בלבד לפני שאני מקמטת אותו חזרה וזורקת לפח.

אם אתה קורא את זה עכשיו, אני רוצה שתדע שוויתרתי.