דמעות של מלאך

היא אהבה אותו יותר מעצמה היא שכחה ממשפחתה בשבילו היא מילתה את כל מה שאמר לה וקיוותה שיום אחד ישים לב אליה.
יום אחד היא קיבלה מכתב ובו כתוב:
"אני צריך את עזרתך, תבואי לביתי היום בעשר אני צריך לספר לך משהו"
היא קיפלה את המכתב חיכתה בקוצר רוח לשעה עשר היא שכחה את כל המטלות והמשימות שאמרה לה אמה לעשות, רק כדי לחשוב עליו.
והינה הגיע השעה עשר היא יצאה בדרכה לביתו וחיכתה לו ליד הדלת הוא הגיע ליבה דפק בקול עד שחשבה ששמע זאת.
הם נכנסו לחדרו אך היא ידעה והבחינה בהבעת פניו שהייתה שונה ממה שראתה בכל יום.
משהו קרה,משהו רע קרה. חשבה בליבה.
הוא התחיל לדבר אך ברגע ששמע מה הוא אמר היא קפאה במקומה ליבה עצר לרגע היא לא הבינה את המתרחש היא חשבה שהוא רצה לומר לה שכל הזמן הזה הוא אהב אותה גם אך זה לא קרה הוא סיפר לה על הבחורה החדשה שאיתה הוא יוצא לפגישות בסתר. הוא ביקש ממנה לשמור לו על הבית כשהם יוצאים והיא הסכימה כרגיל.
כשיצאה מחדרו דמעה זלגה על פנייה ונפלה מטה לאדמה. הוא הבחין בכך ולא שאל מה קרה היא הבינה שסיכוייה להיות איתו קלושים ואף לא יתגשמו. ולפתע נשמעו דפיקות בדלת נעמדה ממולה בחורה הדומה למלאך. הוא חיבק אותה ונשק לה והם הלכו.
הם הלכו והיא בכתה לבדה בבית האפל הזה שמלא ברגשות קפואוים. בחוץ הייתה סערה וגשם חזק.
היא ראתה אותם מהחלון מתנשקים ומתחבקים וזה קרע את ליבה לאלפי חתיכות. היא הרגישה שליבה נחתך לחלקים המפוזרים בעולם שאף אחד לא יוכל להרכיב את הפאזל הזה חוץ ממנו ומאהבתם.
יום, יום, יום חלף וכאבה לא חלף אלא התחזק היא הרגישה חלשה וחלשה יום אחד הסתכלה מחלונה וראתה כוכב נופל וביקשה ממנו לא להתעורר אף פעם היא רצתה לעבור לעולם בו הכל אפשרי.
גן העדן.
היא כתבה מכתב ורשמה:
"אני לא יכולה לשאת בכאב יותר. אני מרגישה חלשה ומסכנה אני מצטערת כולכך אני אהבתי אותך בדרך שהסתכלתה עליי ליבי קפא כידך נגעה בי הרגשתי חום ורגשות עזים ועמוקים כלפייך.
אוהבת תמיד ושומרת עליך".
לאחר שסיימה את מכתבה נשכבה במיטתו הרגישה את ריחו בפעם האחרונה ונרדמה לעולמים.
יום למחרת הוא הגיע לביתו וראה את המכתב ובכה הוא נשכב לידה ונשק לה לעולמים.
וכך שניהם שקעו בשינה עמוקה, הם עברו למקום שבו שניהם יוכלו לממש את אהבתם.
הם עברו לגן העדן.