דמעות שחורות

דמעות, דמעות שחורות זלגו מעייניה והתגלגלו במורד פנייה הסובלות . דמעות של כאב.
היא לבד , אין עזרה , אין אור בקצה המנהרה . יש רק ציפייה למהלומה הבאה , שאולי תהרוג אותה.
הלוואי.
היא שומעת את קולו הקר של האויב שבעבר החשיבה לידיד ולאהוב , צועק עלייה, מבהיר לה
שבעוד רגע המכה שציפתה לה תגיע. רק עוד רגע. דמעה נוספת משתחררת מהמחסום שניסתה לבנות במשך כל כך הרבה שנים .
הכאב גבר עלייה , נקודות שחורות החלו לרצד מול עיניה , סחרחורת תקפה אותה אבל היא
מאושרת . אולי היא לא תרגיש יותר, אם כן זו מתנה , הפוגה מהכאב.
היא מניחה לסחרחורת הנתעבת להקיף אותה , לשאת אותה בזרועותיה האיומות. וזה נגמר , עד שזה ימשיך. ברגעיה האחרונים בהכרה היא שומעת צעקה . היא לא תספיק לפענח אותה , את מילותיה , כבר אין כלום.
הוא ראה אותה מתמסרת לכאב, מניחה לו לשבות אותה . ברגע של ייאוש הוא נותן לצעקה אחת יחידה להתגלגל על לשונו . כי היא לא יודעת עד כמה היא חשובה, כמה אנשים תלויים בה . הבהובי אור מעוותים את שדה הראייה שלו ולפתע הוא נהיה מודע למעשיו .
ללא אזהרה מוקדמת הוא קרס על הרצפה ללא יכולת לזוז או לדבר.
היא התעוררה בבת אחת. היא הסכלה מסביבה וראתה את גופו החטוב שרוע על הרצפה ללא תזוזה .
היא הצליחה לפלוט אנחה . ואחרי כל כך הרבה זמן הדמעה שנפלה לה הייתה שקופה, נוצצת
מתחת לשמיי הלילה כמו קריסטל.
מסביב לראשו, שלולית של דם החלה להצטבר והיא חששה שלא תוכל לרפא אותו הפעם.
הוא ראה אותה , יפה כתמיד רוכנת מעליו מניחה עליו את ידה העדינה שמגעה העדין מצמרר אותו, עובר את בד חולצתו .
והוא נזכר , הוא נזכר איך אהב אותה במשך כל כך הרבה זמן . הוא ידע מה היא מנסה לעשות והוא ידע שהיא לא תצליח. הוא הרגיש את הזרם הממריץ , המוכר לו מאז ילדותו כשמעד בגינה או מלפני כמה ימים שנתן לה להתאמן עליו וחתך חתך בידו בשבילה. הוא ידע שהוא חייב לעצור את זה אבל הוא לא ידע איך . אם היא תמשיך היא תפגע בעצמה, ואסור לתת לזה לקרות.
היא התאמצה כל כך, הייאוש החל להרעיל את מוחה מאיים להגיע לליבה.
הוא חייב לחיות.
היא לא יכולה להתקיים בלעדיו , בלי עיניו החומות המאירות את יומה לא משנה מה קרה קודם לכן , לשערו הכהה שתמיד הצחיק אותה כאשר סירק אותו בצורות מוזרות ,לצליל שמו על שפתייה :ג'ייקוב.
הוא החליט שהוא חייב לקום. הוא ניסה להזדקף אבל התגובה היחידה של גופו לפקודת מוחו הייתה תנודה קטנה של ידו . תנודה קטנה שהיא שמה לב אליה .
"ג'ייק!" היא קראה בשמו "יהיה בסדר, אני מבטיחה." אמרה כשעל פנייה הבעה ספק נואשת ספק נחושה.
"קליירי…" הוא הצליח לומר ומיד נתקף כאבים אבל בכל זאת המשיך :"תפסיקי , אני בסדר."
היא התעלמה ממנו והמשיכה בכל זאת את התהליך המתיש. היא ידעה שהיא סוחטת מעצמה כל טיפת אנרגיה שנותרה לה ומקדישה אותה לאדם שעד לפני דקות ספורות הכה אותה אבל היא הייתה שלמה עם בחירתה וידעה שעם תמות למענו היא תיהיה מאושרת , כי הדבר האחרון שעשתה בחייה היה לעזור לאדם החשוב לה ביותר.
הוא חש בגופה השברירי קורס על בטנו החזקה וברגע של ייאוש הוא קם , והכאב נעלם.
והוא לא יחזור לעולם ,לא בשבילה ולא בשבילו.
שום תחושה לא תחזור בשביל אף אחד מהם , לעולם.