דיבורים וסוף טרגי … (המשך ל:מה עם נתנשק ול:כל כך הרבה זמן )

דיבורים וסוף טרגי …

הוא כל כך אהב אותי ,ואני אותו ,באמת . אבל הפחד אחז בי חזק יותר מאהבה .
היינו נפגשים בסתר ,מדברים על העתיד, על חיים טובים . לפעמים באמת האמנתי שנוכל לחיות יחד ולאהוב אחד שאת השני בלי גבול .
הגורל הוא אחזר , אמר לי פעם משהו .
כשאתה חווה את זה על בשרך הדברים מתחילים להראות שונה .
"מה אם נתנשק ?" הוא חזר ואמר באוזניי ואני פחדתי .
הוא רצה יותר ואני רציתי לסגת לאחור ,הפחדים עטפו וסגרו את הלב שלי בפני האהבה שלו .
הוא הגיע לבית שלי יום אחד ,אמר שהוא צריך את השיעורים בהיסטוריה .
ידעתי שהוא משקר אבל ראיתי את התשוקה בעיניו , אימי הבינה את המצב גם היא וגירשה אותו , אני לא סולח לה עד עכשיו .
הוא ראה שאני לא מגיב , פשוט קופא בזמן שהיא מביישת אותו .
הוא ברח החוצה בריצה , מבחוץ נשמע חריקה עזה , הוא ניפגע ממכונית ונפצה קשה .
עכשיו אני ליד הקבר שלו וכותב את הדברים כי רק כך אני יכול להוציא את זה .
הוא רצה שנתנשק ואני פחדתי , הוא מת ואני חי .