"דובי"-זה מה שהיית……. פרק 2

לא הצלחתי להרדם. אני חושבת שזה בעיקר בגלל שלא רציתי לחבק את הדובי הענק שאופיר הביא לי ליום האהבה. תכננתי שיום למחרת אחרי בית הספר אני אמסור אותו לנזקקים. ירדתי למטה למטבח. ירדתי בזהירות על קצות האצבעות כי כבר היה ממש מאוחר. מזגתי לי כוס מים ושתיתי את כולה. מזגתי לי עוד ושתיתי חצי כוס. אמרתי לעצמי:' דניאל, לפחות עכשיו הבנת מיזה אופיר בלירקמן וליבי מקרייני האמיתיים. תסתכלי על חצי הכוס המלאה…♥'. עליתי לחדרי עם הכוס בידי והצלחתי להרדם על מיטתי הרכה. לפני זה,] היא הייתה קשה, היה לי קשה, אך עכשיו אני מסתכלת על חצי הכוס המלאה. יום למחרת, בדרכי לבית הספר, ראיתי את ליבי הולכת מלפני ונזכרתי שאני צריכה לשבת לידה, אבל ידעתי שאני יכולה להתבגר על זה. בשיעורי אלגברה ולשון ליבי כל הזמן הסתכלה על אופיר וקרצה לו. רציתי להתפוצץ, אך כשרציתי, עצמתי את עיניי ונרגעתי. בסוף היום, בדרכי לשער בית הספר. שמעתי את קולו של אופיר צועק:" דניאל, חכי! דניאל, חכי!". הסתובבתי וראיתי שהוא רץ אחריי. נעמדתי במקומי. "דניאל, זה לא מה שאת חושבת. אני בחיים לא אבגוד בך! אנ…" הוא לא הספיק לסיים את המשפט והפנתי לו את גבי. "אני לא צריכה את התירוצים שלך! גם ככה טוב לי יותר בלעדייך!" אמרתי לו והלכתי בראש זקוף. "לא! את לא מבינה!" אופיר ניסה לגרום לכך ששוב אסתובב. הוא לא הצליח. סובבתי מעט את ראשי וראיתי שראשו מורקן ושדמעות זולגות מעיניו. כשהגעתי הביתה חסמתי את אופיר וליבי מהפייסבוק. הייתה לי הודעה;" דניאל, את הנערה שאני הכי אוהב, אני לא אוהב אף אחת אחרת בחיים! ליבי ידעה איפה אנחנו אמורים להפגש וחיכתה שם. כשהגעתי ראיתי אותה… התיישבתי על הספסל ואמרת לה 'שלום' גם היא אמרה לי…התיישבתי על הספסל והיא חיבקה אותי ממש חזק. ניסיתי לצאת מהחיבוק אך לא הצלחתי. ואז, היא התחילה לנשק אותי. כשהיא עזבה אותי, ראיתי אותך ורצתי במהירות השיא! דניאל, אני לא יכול להסביר האהבה שלי אלייך במילים!♥♥♥". לא האמנתי. לא עניתי לו. לאחר חמש דקות שלח לי עוד הודעה:"?". ואז, כתבתי לו:" תעשה לי טובה, אני לא צריכה את התירוצים של נער מגעיל כמוך!". יותר לא הסמסנו. שיניתי את השם של אופיר בפאלפון שלי מ-"דובי" ל-"בוגד" וגם שיניתי את ליבי מ-" נסיכההה" ל-"בוגדת". הסצכלתי ע ההודעה של אופיר. נזכרתי בבית הספר כשבכה. נזכרתי שהוא רץ אחרי בפארק. הלכתי לשומר של הפארק, אולי יש שם מצלמות, אך בדרך חשבתי על שאין מצב שיהיו אז חזרתי הביתה. 'אולי אופיר לא משקר,' אמרתי לעצמי, 'אבל למה שליבי תעשה דבר כזה?'.