געגוע?

אני שוכבת ערה במיטתי, אור הירח הדועך מעט והשמיים המתבהרים לעיתם מסמלים לי ששוב לא ישנתי לילה שלם. בפעם הרביעית אני קמה לבדוק מה השעה. 04:04. 'מישהו חושב עליי' אני חושבת לעצמי ומחייכת חיוך קטן. במקום קטן בתת מודע אני מתפללת שה אתה, שוכב לך גם במיטתך בצד השני של העיר ומהרהר עליי. מדמיין את הראש שלי שעון על שלך, ואת עיניי שנינו נעוצות בשמש השוקעת לאט-לאט. 'תוציאי את זה מהראש דניאל! זה לא יקרה!' אני צועקת על עצמי. אני נשכבת שוב ומתכסה בשמיכה, מקרבת אליי את הדוב, שבדר"כ שוכן לו בצד השני של המיטה, שומר עליי בעיניי דוב פנדה גדולות ומתוקות. אני מחבקת אותו ומרגישה את הדמעות יורדות "למה זה נגמר בארי? למה הוא לא אוהב אותי?" אני בוכה, במשך זמן רב, ונרדמת. תוך שהדמעות מרטיבות את הפרווה המלאכותית של בארי, החבר הכי טוב שלי מגיל 5.

– – –

"שוב מתתי? מה לעזאזל?! אני טוב במשחק הזה!!" אני כועס על עצמי, 'מה יש לך אלכס? תתעורר כבר' אני לוחש לעצמי, מביט בשעון, 04:04. עברו כבר שעתיים מאז שקמתי, 00:00 כי לא יכולתי להרדם. חשבתי על דניאל שוב. 'אתה אשם בזה, אתה התרחקת ממנה בגלל הסיבה המטופשת הזו' אני כועס על עצמי. אני מכבה את המחשב, מדמיין שוב את היום ההוא שבו צעדנו יחד בפארק, התיישבנו על הספסל, היא צחקקה, התיישבה הפוך על הספסל ושיערה הזהוב נח על הרצפה. 'דני את כ"כ מיוחדת' חשבתי לעצמי בעצב. יום שני זה יום האהבה, יום האהבה ה-15 שאני מבלה לבד עם הגיטרה. אני יודע, אני אכתוב לה, אני עוד יכול לכפר על מה שעשיתי נכון? … נכון?

– – –

יום האהבה הארור הזה מגיע ביום שני הבא. אני יודעת, אני אלך לבד, אתעלם ממנו, הוא בטח מצא לעצמו מישהי. לעולם לא אסלח לו על מה שהוא עשה לי. לעולם.

– – –

ביקשתי סליחה

– – –

הוא ביקש סליחה

– – –

היא סירבה.

– – –

עשיתי 'לא' עם הראש. לא אפגע בגללו שוב.

– – –

אני מבין אותה.

– – –

אבל אני אוהבת אותו.