געגוע רחוק
חורף, קר, קאמפ נואו, ברצלונה, מסי בתנועה כמעט אלוהית מכניס את הכדור לרשת בבעיטה חופשית ישר לחיבורים.
ואני? אני עדיין חושב עלייך…
את הגול ראיתי רק בשידור חוזר.
היי, אני שולח את ההודעה הזאת מאיזה צלע הר בצד השני של העולם בקור של איזה מינוס משהו מעלות עם מלא דפיקות בלב אבל אני פשוט מרגיש שאני חייב לעשות את זה. לא יודע אם זה הדבר הנכון או לא אבל תמיד הייתי גלוי איתך ולכן אהיה גם עכשיו.
לפני כמה ימים ראיתי אותך, קיר קטן עם חלון הפריד בינינו אפילו שמעתי אותך צוחקת.
ופתאום הכול נעצר, החיוך נפל ולא חזר, הרוק לא נבלע, והמזוודה עדיין עמדה ריקה במרכז החדר וכבר לא הצליחה להכיל דבר, פתאום לאחר כל התכנונים המזוודה החליטה שבכלל לא בא לה להמריא. רק עכשיו היא היא הבינה שזו הפעם הראשונה שלא תארזי אותה שלא תשימי בה דבר גם לא פתק מרגש ואפילו לא תפרדי ממנה לשלום. לבסוף עליתי על המטוס ואיתי המזוודה מלאה בחששות. וכך יצאנו למסע – מצאתי את עצמי נזכר ברגעים הראשונים בהם פתאום הבנתי שאני דלוק על מישהי, על האסאמאס ההוא בהתחלה באמצע הלילה ועד הרגעים האלה שהבנתי שאני מאוהב עד השמיים. נזכרתי ברגעים המדהימים שהיו ביחד ובחוויות המשותפות נזכרתי גם בריבים ובקשיים בעיקר מהתקופה האחרונה. נזכרתי בחיוך החלומי במבט ההוא ובצחוק שאני כל כך אוהב. במגע המלטף והנשיקות המתוקות.
פתאום 120 אלף איש צעקו ביחד ואני הקצתי מהחלום, בתוך החלום של כמעט כל גבר בעולם כשמסי בתנועה אלוהית נוגע בכדור כמו מלאך, אני חושב על המלאכית שלי. מה קורה איתה? האם היא מאושרת? האם היא עוד שונאת?
תגובות (0)