גלידה

אז בניסיון השלישי או הרביעי שלו להזמין אותה, הוא ניסה משהו אחר.
הוא נזכר במשהו שראה לפני שעה שעתיים שרץ לו על הפיד, משהו על גלידות על מקל ונמל ורוח מהים.
וזה בא לו כל כך טוב, כי כל פעם שהוא ראה את הפרצוף המתוק כמו גלידה שוקולד שלה החיוך הטיפשי הזה שלו עלה לו לעיניים, בדיוק אותו חיוך מהבריכה בגיל חמש כשהוא אכל את השוקו שוקו הזה שאבא קנה לו.
ולמרות שהם הכירו לא הרבה זמן, ובדרך אולי הכי מטומטמת שבה יצא לו להכיר בחורה אי פעם, הוא חשב שזה זה.
ולמרות שהוא ידע שהיא נפרדה מההוא אחרי שנה והוא עדיין מתקשר אליה בלילות
ולמרות שהוא ידע שזה עוד לא הזמן שלו להתאהב, שהקרעים עדיין קרועים
הוא חשב שזה זה.
שהיא זאת שתחזיר לו את החיוך, שתצחיק אותו, שתיתן לו את הסיבה לחיות ולאהוב ולהיות.
אז הוא שלח לה הודעה על גלידות על מקל ונמל ורוח מהים
וחיכה לתשובה
ובשניות האלה, שנראו כמו שעות וימים ושנים, הוא כבר ראה בעיני רוחו את כל אותן הבחורות שסובבו לו את גבן
אבל המשיך לחכות ולא השתגע
ואז הטלפון רטט
והוא הגיש אליו את ידו
והחליק ימינה
ולחץ
וראה את ההודעה שלה
ונפתחו עיניו
"דווקא לא בא לי גלידה .
בא לי רק את הופל "
ואז הוא הבין.
שכל השנים האלה, הוא חיפש את הגלידה
ומצא רק את הוופל
והוא חשב שזו הדרך לחיות, שזה הגיל וזה הזמן
וכל כך התחשק לו לצעוק אל תוך המקלדת ולהסביר לה
שופל
לא יהיה צבעוני אף פעם
לא יעיר אותך בנשיקה
לא יהיה שם בשבילך כשקשה
ולא יעלה לך חיוך טיפשי כמו אז בבריכה אחרי השוקו שוקו.
אבל במקום זה
הוא סגר את השיחה
והלך לאכול גלידה על מקל בנמל עם רוח מהים
לבד.