גיהנם

צחוק נטול עליזות שמחה או אושר כלשהו. זה צחוק עצוב, צחוק מריר,
הצחוק הזה זר לי אבל בכל זאת בוקע ממני.
אני צוחקת על עצמי, צוחקת על החיים, כמה הם שברירים. אתה לא יודע מתי תהיה הטלטלה הבאה.
הייתי צריכה לדעת, שזה מה קורה כשאת מרשה לעצמך להרפות.
חשבת שזה רע? עכשיו תדעי מזה גיהנם עלי אדמות.
לא אכפת לי. הזכרתי לעצמי לא אכפת לי, אני חסינה מהכאב הזה, הבטחתי לעצמי להיות. אבל אתה הגעת והרסת את הכל. החרבת את כל החומות שבניתי סביבי. הותרת אותי חשופה, ובודדה. חשבתי שאנחנו יחד בגיהנם הזה.
זה לא אתה, זה אני. אני הייתי הטיפשה בשביל להאמין לשקרים שלך.
הייתי עיוורת, אני האשמה. עכשיו אני מגששת את דרכי באדמות השממה.
מקום ששום קרן אור לא חדרה אליו.
ויודעת את זה, אני האשמה. אבל חטא ההיבריס הוא שלך. החטא הזה יביא לנפילה שלך. ותאמין לי זאת תהיה נפילה ארוכה.