"ברגע..הכל שינה את החיים"

נכנסנו לאולם מספר 8 או 9 אם אני לא טועה…היינו ראשונות אז התישבנו איפה שבא לנו…
כל אדם שנכנס בדקנו שהוא לא בא לכיוון שלנו,בדקנו שלא תפסנו לו את המקום.
פתאום נכנסה קבוצה של ילדים בגיל שלנו,13.
הם לא באו לכיוון שלנו הם יתישבו ליד המקומות שהיינו צריכות לשבת.
התחילו הפרסומות כמו בכל סרט,אחד הילדים מהקבוצה ההיא התחיל לרקוד,זה היה ממש מצחיק ניסיתי להחזיק את עצמי אבל לא הצלחתי והילד הסתכל עליי בסוף הוא עבר לשבת לידנו עם עוד חבר שלו.
הם שאלו מאיפה אנחנו ושאלנו גם אותם.הם היו בגיל שלנו וגם הם סייימו לפני כמה שעות את כיתה ז'.
התחיל הסרט, עכשיו הם גם ידעו את השמות שלנו ואנחנו את שלהם.אחרי רבע שעה כבר היינו חברים בפייסוק.
כשהסרט נגמר יצאנו החוצה ביחד, ארבעתינו, רק אז ראיתי אותם.
הדבר היחיד שאני זוכרת זה שאחד מהם הביא לי כדור. קופצני קטן כזה…הלוואי והייתי לוקחת אותו אבל זרקתי אותו באותה שניה שהוא הביא לי אותו.
חזרנו הביתה.
מאז דיברנו בוואטאפ כל הזמן ותמיד רצינו להיפגש אבל לא יצא לנו. אחרי כמה חודשים נשארנו רק אני והוא, זה שהביא לי את הכדור.
דיברנו רק אנחנו כי שניהם יצאו מהקבוצה מסיבה לא ידועה.
והינה נגמר החופש הגדול…ואנחנו חוזרים ללימודים..לכיתה ח'.
תאמת שמאוד התחברנו ודיברנו הרבה…הרבה מאוד.
הגיע היום הולדת שלי,ההודעה שלו עשתה לי את היום הזה מושלם.
אני זוכרת שהוא כתב שאני ידידה טובה ושאני ישאר ככה ובסוף הוא כתב:" והכי חשוב אוהב אותך!" .
עברתי בעיות חברתיות בבית ספר והייתי מספר רק לו. פחדתי מאחרים והרגשתי שאני יכולה לסמוך עליו.
עכשיו כבר היה לי חבר ובאחת ההפסקות אח שלו התחיל לחנוק אותי..וחבר שלי ישב לידי ולא עשה כלום! כשהוא שמע על הסיפור הזה הוא רצה שאני יביא לו את המספר טלפון של הילד שחנק אותי כדי לעזור לי. הרגשתי שאני מרגישה משו אבל זה לא היה ברור….זה היה ממש כיף לשמוע שמישו מגן עליי…כעסתי על חבר שלי שהוא לא עשה כלום. נפרדנו.
אני זוכרת שכל פעם שסיפרתי לו על דברים שקוראים לי הוא ישר רצה לעזור.
חופש פסח, אני אצל סבתא שלי..11 בלילה..דיברנו בוואטאפ..הגענו למצב של לבבות.
ואז רבנו….בגלל כלום!
ניסיתי כל הזמן לדבר איתו ולכתוב לו משו אבל הרגשתי שהוא לא רוצה לדבר איתי..לא וויתרתי כי השיחות שלי איתו ממש חשובות לי..וממש כיף לי לדבר איתו.
אבל הוא לא רצה. הוא לא רצה לדבר איתי,ניסיתי שוב, הוא ענה אבל ישר אחרי זה שוב הוא יבש אותי. אז הבנתי כבר שהוא באמת לא רוצה לדבר איתי…זה היה ממש מבאס והמוח שלי היה עסוק בזה כל היום, עסוק באיך לעשות משו.
אחרי כמה ימים שלא דיברנו הבנתי שאני עשיתי מה שיכולתי. ואם זה חשוב לו הוא יחזור.
בכיתי מלא למרות שהבנתי שזה ממש לא שווה את זה אבל המשכתי לבכות והמחשבות עליו הרגו אותי מבפנים כל פעם מחדש.
השנה נגמרת עוד מעט וחשבתי שזה יהיה נחמד אם נפגש במקרה שוב באותו קולנוע בסוף שנת הלימודים…
רבנו..וזה נגמר..אני מקווה שלא לתמיד אבל זה לתמיד.
אהבתי אותו מאוד והוא היה נורא חשוב לי. ראיתי אותו רק פעם אחת בחיים שלי.