בקצה

ראיתי אותך יושב,ראיתי אותך עומד.
ראיתי הרבה דברים שעשית והראת,אבל מה שלא קרה בחיים אתה אף פעם לא הראת את האהבה לא עשית אהבה.
אני מתקרבת אלייך כל הפסקה,אני מנסה לדבר אתה רק מביט בי ומתקדם קדימה בלי להתייחס.
ואני עומדת לי מנסה לא לבכות,אתה רק מסתובב אליי מביט בי והולך.
ראיתי אותך בפארק מביט בכמה ילדים,ראיתי דמעה זולגת בעייניך.
הבטת בי ניגבת את הדמעות ורצת לקצה השני,התחלתי לכעוס התחלתי! להתאכזב…..
יום למחרת הייתי בפארק ולא היה שם אף אחד,ראיתי אותך יושב על ספסל מביט בי ולא עושה כלום.
לא בורח,לא בוכה… שום דבר! שום תזוזה.
התקדמתי אלייך בשקט ובשלווה,התיישבתי לידך ושאלתי "למה?" אתה לא ענית לי פשוט הבטת בי.
אחרי כמה שניות אמרת "אני לא יכול יותר,אני אוהב אותך מאי אני אוהב אותך ממבט ראשון!" הבטתי בו ורציתי לאמר "גם אני אותך" אבל כשהתחלתי לדבר הרגשתי את שפתייו הרכות נחות על שפתיי.
הנשיקה הייתה שלווה נעימה ומיוחדת!
רק חבל שזה היה רק לכמה שניות,התנתקתי ממנו ודמעות יצאו מעייני.
קמתי מהספסל ורצתי חזרה הביתה,ראיתי אותו מופתע ובאותו הזמן עצוב.
יום למחרת הגעתי לבית הספר בלי רגש…. בלי תחושות.
רק רציתי לראות אותו ולהגיד לו "אני אוהבת אותך".
הסתכלתי מסביב ולא ראיתי אותו,כשעשיתי עוד סיבוב הסתכלתי עליו בשמחה ורצתי אליו.
ואז….. ראיתי אותו מתנשק אם ילדה,לחשתי "אני שונאת אותך".
הוא הסתובב ואמר "אני מצטער" ברחתי ואפילו לא הסתובבתי לראות מה התגובה שלו.
רק רצתי ורצתי והגעתי לכיתה,התיישבתי במקום והתחיל השיעור.
אחרי בית הספר התקדמתי לפארק,התיישבתי על ספסל והסתכלתי מסביבי.
ראיתי אותו ולא זזתי ,הוא התיישב לידי ואמר "אני אוהב אותך,את היחידה שתמיד אהבתי".
עניתי לו "אז מה זה היה שם?" הוא ענה מאוכזב מעצמו "אני לא יודע"…..
הסתכלתי עליו בחייוך ואמרתי "אני חייה בקצה" הוא הביט בי ושאל "מה?" עניתי לו "אני חייה בקצה ואני רוצה להשאר שם" הוא שאל "ומה זה קשור?" עניתי "אני רוצה להתרחק ממך" הוא הביט ביי ונישקתי אתו נשיקה אחרונה.
קמתי מהספסל ואמרתי "להתראות דוד,והפעם זה לנצח" הוא התחיל לבכות ואני רק הלכתי משם בדמעות……..