בעייניו הכחולות של הים

שטתי בים המחשבות כבר זמן מה
כה סוער ובוגדני הוא
בעל שני פרצופים
גליו מתנוססים לשחקים
ומתנפצים על שוברי הגלים
המים נרגעים ודוממים
כריצפת זכוכית שבירה עליה, לעולם לא אוכל לדרוך
כמו שעלייך, אהובי, לא אוכל לסמוך

אתה והים נראים בעייני כאחים זהים
מיי הים והתנהגותך אהובי, לא נפרדים
לעיתים קרים, לעיתים חמים
ובלילות למגע גופך, לוהטים
כה סוער ובוגדני הוא הים

ליטפתי את עורך ונשיקותייך על צווארי היו למחנק כה נעים
בסוף כשגמרת עם סיפוקך
ענדת על צווארי תליון משונה
\"כחוזק אהבתי אליך
יכביד התליון על כתפייך\" אמרת.
וחייכת לעייני עם עייניך
עייניך, כצבע המים הכחולים

ועכשיו אהובי בים המחשבות
אזרק לי למים, למצולות
בוא לקראתי, אהיה נאמן לי
תליון אהבתך יהיה עזר לרגליי,
לפגוש בקרקעית עד סוף ימי חיי.

כה סוער ובוגדני הוא הים
כשרגליי נגעו בקרקעית
ובועות האוויר צפו למעלה, קוראות לך בשמי
הבנתי שהקרקעית לעולמי עולמים תהפוך לביתי
תהיה קבר לאהבתי,
יחד איתך, ים בוגדני שלי.