בלעדייך אני נשברת אבל איתך אני כלום

לפעמים יצאתי וחיפשתי אותך אבל כשעצרתי באותו היום וחשבתי אלייך הבנתי שכבר אין לי את מי לחפש.
דני וקטי, קטי ודני. עלה היו צירופי המילים ששמעתי הכי הרבה בילדותי הרחוקה אך המתוקה ובנעורי המתסכלים אך מלאי ההתבגרות שעזרה לי להבין מי אני וכיצד אני מתמודדת עם שינויים, שנאה ואהבה אבל רק דבר אחד היא לא עזרה לי להבין, דבר שעד לפני כשונה חודשים לא היה נראה כמו משהו חשוב משום שהוא נראה כל כך רחוק כאילו היה יותר רחוק מהכוכבים שעכשיו מנצנצים עלי ומבקשים להאיר את ליבי, והדבר הזה שהיה נראה כל כך שולי אז, הוא פרידה.
דני וקטי, קטי ודני. בעודי יושבת כאן על הספסל בסתיו הקריר עם הרוח הנושבת והעננים המודיעים על התקרבות הגשם המר מילים אלו ממשיכות להדהד להן בראשי ללא כל מנוחה שוב ושוב דני וקטי, קטי ודני.
דני ואני תמיד היינו חברים קרובים שהכירו בגן לאחר שהגננת הענישה את שנינו על ריצה בשעה השקטה אבל רק שנינו ידענו כי בעצם לא הייתה לנו באמת בררה, הרי היינו חייבים לרוץ להציל את סופי הנסיכה מהפיראט הנורא!
אבל אני תמיד ראיתי את ה"עונש" הזה כמתנה על זה שהצלנו את סופי הנסיכה הרי רק אחרי החצי שעה הזאת באמת גיליתי שאפשר לא רק לשחק עם בנים אלה גם לדבר איתם על הבעיות שיש לי אם זה על זה שאמא לא קנתה לי את הדובי היפה שראיתי בחנות ואם זה על השמלה היפה שאמא לא קנתה לי לנשף.
תמיד ידעתי שיש לי משיכה אלייך מן עקצוץ כזה בלב שתמיד שם כשאני רואה ובגלל זה תמיד ניסיתי למצוא לנו זמן להיפגש לבד לא משנה איפה מה שבסופו של דבר גרם לשמועות העלה שיש ביננו משהו, משהו חזק שלא ניתן להפרדה בשום צורה, אבל אתה לא ראית את אותו הדבר, דני ראה את זה שונה הוא ראה את זה פשוט בתור ידידות מאוד חזקה לעולם לא תישבר ורק הכחיש את השמועות, אבל עם הזמן לאחר כל הכחשה היצאה מפיו האומרת כי לעולם לא נהיה ביחד רק גרמה לי לרצות ולפרוץ את גבולותיי הגבוהות יותר ויותר.
אבל ישנן סיבות שבגללן הגבולות קיימים איפה שהם אמורים להיות קיימים ולצערי הבנתי את זה מאוחר מידי.
אני זוכרת, אני זוכרת את העניים שלך הן תמיד היו כה נוצצות משמחה, עיניים בצבע חום מהפנט שכל מי שהסתכל אליהן יחל לטבוע בהן אף על פי שלא היו הן האוקיינוס כלל אלה היו הן כקוצים של ורד שתרצה לקטוף ולהשאיר אותו אצלך ככה שהוא יעמוד זקוף ויפה עם ריח שכל כך מתוק שללא בררה אתה מתמכר אליו בשנייה שאתה מריח אותו ויודע שריח יותר טוב מי זה אין עוד לאף פרח אחר.
אבל לצערי באותן דקות דני לא הסתכל אליי עם העניים האלו, העניים שתמיד זכרתי את ניצוצן נכבו, התקררו ולבסוף ללא מילים אמרו סליחה קטי, אני לא מרגיש ככה את לא "מספיק" אני רוצה יותר, אני צריך יותר, ואת לא תוכלי להיות היותר הזה, למה?, כי את קטי "ובואי נודה בזה את לא לרמה של הליגה שלי" כפי שהוא אמר מספר שניות אחר כך.
והנה אני פה כשהגשם כבר מתחיל לעט לעט לנשק את פניי המחייכות לשמיים כי היום דני, הבנתי שאולי הייתה אחד החלקים הכי חשובים בחיים שלי אבל אחרי שאמרתי את מה שעל ליבי במפנים סמוקות השתנת והיום אני כבר אפילו לא מזהה אותך יותר ולא בגלל השרירים שהצלחת לפתך לעצמך כדי שיותר אנשים יאהבו אותך אלה להפך בגלל האישיות שפיתחת כדי שיותר אנשים יאהבו אותך.
לפעמים תהיתי אם זה רק העמדת פנים ואתה עדיין שם, קלועה בדני החדש, אבל היום עם הגשם שמנקה את השמיים מהמים שנאגרו שם אני משחררת אותך דני ומנקה אותך מליבי בחיוך שלא תראה עוד כמוהו.