בושה

תחושת מבוכה כמעט וזרה לי ,
כאילו שאין דבר בחיים שכבר
יפתיע אותי .
שיגרום לי להתבייש במסיכה ,
כולם ממוסכים
, בידיוק כמוני .
לא טובים או רעים הכל הבל הבלים
אלו הם רק דמויות ושחקנים .

נמנעת מקשרים אדוקים
מתרחקת מלבבות שבורים
לא להסגיר במבטים
את ערימות הבושה המשתקים
הקשורים לרגליי , מגבילים את צעדיי
כחבל ושני שקים .
נדמה כי הם ממתינים לרגע ,
שיערמו עד צווארי ויחנקו אותי למוות
עד שאקבר תחת כל בושותיי .

אין לי דרך אחרת,
אני באמת מצטערת
הגעתי לניקודה שאין בו מוצא .
באמת שכולי בושה וכלימה
שככה זה יצא ולכבודך לבשתי
את מסיכת המכשפה .