בואי נוותר על כל האגו הזה

אני מת לבוא אלייך הביתה, מת לראות את אחותך הקטנה והיפה, לתת לה קצת יחס ולשחק איתה לפני שאנחנו נכנסים אלייך לחדר וקורעים את הבגדים אחד מהשניה, מת ללחוץ לאבא שלך את היד, לתת לו את הבקבוק יין שקניתי לו והתייעצתי עם כל העולם ואשתו מה עדיף קברנה? או סוביביון? מת לתת לאמא שלך נשיקה על הלחי לאחל לה שבת שלום ועמוק בתוכי לרצות למחוץ אותה בחיבוקים של הכרת תודה על זה שהיא הביאה לעולם אישה מדהימה כמוך, מת לדבר עם אחיך על הצבא קצת, לספר לו סיפורים מהימים שלי בצנחנים שתפסנו קו בגבול לבנון, מת לצאת לריצה עם גקסון הכלב שלך ולהרגיש הכי מחובר למשפחה שלך.. אבל יותר מכל אני מת לראות אותך, מת לפגוש אותך, מת לדעת שאת עדיין שלי, שאת עדיין רוצה אותי כמו שאני רוצה אותך, מת לדפוק לך על הדלת בבית, שתסתכלי עליי בלי הרבה מילים, תחבקי אותי, תכניסי אותי לחדר שלך ונמשיך בדיוק מהמקום שהפסקנו, אני אנשק אותך במקומות שאת הכי אוהבת ואגיד לך שאני אוהב אותך, את תרדמי לי על החזה ותגידי לי כמה טוב שחזרתי, בואי נעזוב הכל בואי נוותר על כל האגו הזה, בואי נוותר על הפחדים שלנו ופשוט נהיה ביחד, זה כל כך פשוט לחזור אחד לשניה אבל יחד עם זאת כל כך קשה.
ואם את כבר לא מחכה לי, אם את כבר במקום אחר לגמרי, מה אם מישהו אחר מחבק אותך? אם בלילות את נרדמת על החזה של מישהו אחר? מה עם הרכבת ללב שלך כבר יצאה מהרציף מזמן? מה אם את עם מישהו אחר? מה אז? איך אוכל להמשיך? איך אוכל להרים את עצמי מהמיטה בלי התקווה הזאת שאת עדיין אוהבת אותי?
אני חי על המחשבה הזאת שאת עדיין אוהבת אותי, זה האוכל המים והאויר לנשימה שלי, תביני אני כל כך רוצה לבוא אלייך עכשיו להגיד לך שאני עדיין פה, עדיין רוצה אותך, עדיין אוהב אותך, אבל אני לא מסוגל, לא יכול לדמיין את עצמי ממשיך יום אחד בחיים האלה בלי התקווה הקטנה הזאת שאת עדיין אוהבת אותי, אז בבקשה תגידי הכל, תגידי שאני חתיכת חרא, שאני לא שווה אותך ואת מצטערת שהכרת אותי, אבל אל תגידי שאני לא אוהב אותך, אל תגידי שאני לא רוצה אותך כבר והתקדמתי, אל תגידי שוויתרתי…