בגידה קטנה – פרק 10

בסופו של דבר יצאתי בלי נזק מכל האירועים האלה. הכל עבר בשלום. מעולם לא חזרתי לפקולטה לארכיטקטורה. איילת נעלמה מחיי. מירי לא התקשרה אליי ואני לא התקשרתי אליה.
התעמקתי במחקרי כדי לא לחשוב על סילביה, על הסבל שפרידתנו הסבה לי. עבודת הדוקטורט שלי העסיקה אותי רוב הזמן. לא היו לי חברים, בשבתות, חזרתי כמו בעבר לבקר אצל בת דודי רבקה. המשכתי לקחת כדורים נגד דיכאון על מנת להתמודד עם העצב על אובדן סילביה. אף אחד לא שם לב למצב הרוח שלי, להפך, עמיתיי ,הדוקטורנטים האחרים, קנאו בי מפני שהפכתי למתמטיקאי מפורסם במחלקה. בחודש מרץ קיבלתי מכתב מסילביה. עדיין היום, אני זוכר בעל פה את תוכנו.
"פיליפ, הבנתי שאתה סתם ילד שמפחד מההורים שלו, ממשפחתו…
כל כך אהבתי אותך! אבל האהבה שלי פוחתת יום יום, ויותר טוב ככה!
לפני חודש, פגשתי מישהו. הוא רופא ילדים, נוצרי כמוני. הוא רוצה להתחתן איתי בכנסייה, להקים משפחה איתי…"
בחודש יוני, בכנסייה הגדולה של ורסאי, הם התחתנו! באותו זמן, קיבלתי הצעת עבודה בסטנפורד בקליפורניה. כבר סיפרתי על כל האירועים האלה ב-"סתם סיפור אהבה", לעומת זאת יש מקרה אחד שלא סיפרתי לכם מפני שעד היום, אני לא מבין אותו. חודש לפני שעזבתי את הארץ, מירי הפתיעה אותי בשיחת טלפון. "פיליפ, שמעתי שאתה נוסע לאמריקה? – "נכון, זה יונתן שסיפר לך?". "לא, עודכנתי על ידי מישהו אחר, אתה יודע שיש לנו חבר משותף? הוא השכן שלי, שמו הוא אליהו!". "אליהו, בן הזוג של צ'ארלס, הדוד של סילביה?" שאלתי בזהירות. "כן ,היכרתי אותו בבצלאל, עבדתי כמודל עירום בשבילו. במשך שנייה דמיינתי את הגוף המושלם שלה עירום מולו! מירי המשיכה: "אליהו הוא צייר מוכשר שעזר לי פעמים רבות בחיי, אני מכבדת אותו מאוד". אמרתי במרירות: "מירי, למען האמת אני לא אוהב את אליהו, בעיניי הוא איש מוזר ומפחיד". האמירה הזו הפתיעה אותה: "במקומך פיליפ, הייתי אסירת תודה לו על התערבותו". "על מה את מדברת?". היא הגיבה בהתלהבות: "תן לי לספר לך סיפור מעניין". מירי החלה לדבר בקול נמוך כאילו היא רצתה להפחיד אותי: "אתה זוכר את המבחן האחרון שכתבת לנו? שבוע אחרי פרסום התוצאות ,יונתן התקשר אליי. הוא ביקש ממני לראות את המבחן של סטודנטית אחת ששמה איילת. מירי עצרה לרגע כדי לאפשר לי לעכל את השם. "יונתן היה מאוד סקרן להבין איך איילת עברה את המבחן למרות הרמה הנמוכה שלה בחומר". "אז מסרת לו את המבחן?" שאלתי כשכולי לחוץ. עוד פעם, מירי שתקה. היא קצת רצתה ליהנות מהמצב. בסוף, היא ענתה לי: "לא, דחיתי את בקשתו. אמרתי שאני עסוקה מאוד ושכבר שמתי בארכיון את כל המבחנים. למזלך יונתן לא התעקש. פיליפ, אתה רוצה לדעת למה עשיתי את זה?". "כן תסבירי לי למה?" מלמלתי. מירי נשמה נשימה עמוקה ואמרה: "יום לפני, אליהו התקשר אליי וביקש ממני לא להראות את המבחנים לאף אחד. הוא היה מאוד רציני ודרש ממני לשמור על כל העניין בסודיות. אני מכירה את אליהו מזמן, כשהוא מבקש משהו, כדאי לציית לו. עכשיו פיליפ, אתה מוכן להסביר לי מה הקשר בין הבחורה הזאת לבינך ולבין המבחן?". לא נותרה לי ברירה אלא להגיד לה את חצי האמת: "איילת פנתה אליי כדי לקבל שיעורים פרטיים, עזרתי לה קצת עם התרגילים לפני המבחן". מירי קטעה אותי ואמרה בזלזול: "אני מתארת לעצמי שהשיעורים היו מאוד פרטיים! לא ציפיתי ממך לדבר כזה, פעלת בחוסר אחריות ממש כמו ילד!" היא הוסיפה בכעס: "פיליפ, אין לי זכות לשפוט אותך, אבל תיזהר, בעתיד לא אהיה כאן כדי להציל אותך." והיא ניתקה. בעצם, אליהו הציל אותי, ייתכן שהוא באמת המלאך השומר שלי?
חזרתי הביתה, מבולבל ומתוסכל. אליהו ,שוב, התנהג בצורה מוזרה. איך הוא ידע על איילת, על ההדלפה? נזכרתי במכתבה של סילביה: "לפעמים, יש לי הרגשה כי יש בגן עדן, שני מלאכים. אחד יהודי ואחד נוצרי ששיחקו משחק אכזרי על חשבוננו. לצערי הרב, המלאך היהודי ניצח". זה היה לי ברור שהיא התכוונה לאליהו. באותו זמן לא רציתי להאמין לה, חשבתי שהדיכאון שלה גרם להזיות האלו. אבל עכשיו התחלתי לפקפק בגרסה שלי! למען האמת אליהו פעל כל הזמן כמו נביא אמתי, כאילו הוא ראה את הנולד. הוא הזהיר אותי מפני התוצאות החמורות של סיפור האהבה שלי עם סילביה. הוא עזר לי בפריצת הדרך במחקר. הוא ידע לפני כולם על הצעת העבודה שלי בסטנפורד. הוא הודיע למירי על בקשתו של יונתן וכך הציל אותי. הוא…
הפסקתי! עבור כל המקרים האלה היה אפשר למצוא הסבר הגיוני. אולי הוא הבין שהפערים ביני ובין סילביה היו עצומים. אולי הוא למד מתמטיקה. אולי היו לו חברים בסטנפורד. אולי הוא הכיר את איילת והיא סיפרה לו על ההדלפה. אולי הוא…כבר כאב לי הראש! מצאתי חצי בקבוק וודקה שנשאר, שריד מהמסיבה של מישל. שתיתי את כולו. נתתי למחשבותיי להתרוצץ לכל כיוון. אם אליהו באמת היה המלאך השומר שלי? למה הוא לא דחף אותי לחזר אחרי מירי מיד איך שהגעתי לארץ? שנינו היינו חופשיים, עדיין לא פגשתי את סילביה ומירי הייתה מוכנה לצאת איתי. איזה סוג של מלאך אתה אליהו? למה אתה מסלק אותי מארץ ישראל? מי צריך מלאך כמוך, אליהו?
כמובן שלא קיבלתי תשובות, רק שקעתי מהר בשינה. כשהתעוררתי, הבנתי דבר מהותי. הארץ המובטחת לאבותינו ולנו, הארץ הזאת לא הובטחה לי!