בגידה קטנה – פרק 11 – סוף

עזבתי את הארץ בחיפזון, עם לב כבד. נפרדתי במהירות מהפרופסור שלי, מעמיתיי ומהסטודנטים שלי. אף אחד לא ארגן מסיבת פרידה עבורי. אף אחד לא התעניין בעבודתי החדשה בארצות הברית. בקיצור, חוץ מרבקה ,בת דודי ,לאף אחד לא היה אכפת. אף אחד לא ליווה אותי לשדה התעופה. עליתי לארץ לבד וירדתי לבד. היינו בתחילת החופש הגדול. המטוס היה מלא בתיירים ישראלים, במשפחות וסטודנטים. כולם היו שמחים ולהוטים להגיע לפריז. אני הייתי עצוב עם תחושה של כישלון חרוץ. נפרדתי מארץ ישראל כמו שנפרדתי מסילביה: עם צער, עם כאב ועם תסכול. מה השתבש? למה לא השתלבתי בחברה הישראלית? לא חסרו לי סיבות כדי להסביר למה הקליטה שלי נכשלה. לא הייתי דתי כמו רבקה. לא דיברתי עברית תקינה. לא היו לי חברים ישראלים. לא היו לי חברים בכלל פרט למישל. בתחום של האהבה, הכל הלך הפוך, התאהבתי בסילביה, בחורה מהממת אבל לצערי בחורה נוצרית. אם הייתי מתאהב בבחורה ישראלית כמו מירי, אולי הכל היה נראה אחרת! כך חשבתי באותו זמן בדרכי חזרה לצרפת. אבל היום אני מודה כי כל אלה היו תירוצים, האמת היא שאני לא מצאתי את מקומי בארץ.
מה שקרה לי בארצות הברית, אספר בהזדמנות אחרת. אני רק רוצה לספר לכם על אירוע נוסף שנחשף ארבע שנים מאוחר יותר. הייתי בניו יורק בנמל התעופה כאשר ראיתי גבר אחד בבית קפה. הוא לא זיהה אותי אבל אני זיהיתי אותו מיד וצעקתי אליו "יורם". הוא שאל אותי באנגלית :"כן, אתה מכיר אותי?". התרגשתי ועניתי לו: "אתה לא זוכר אותי, אני פיליפ! נפגשנו במסיבת הפרידה של מישל, השותף שלך לטניס מהטכניון". השם מישל עזר לו להיזכר. "נכון! עכשיו, אני זוכר אותך, אתה מתמטיקאי?". עניתי: "כבר לא, בשנתיים האחרונות אני עובד בתחום תכנות המחשבים בעמק הסיליקון, כרגע אני בדרך לסן-פרנסיקו. ואתה, יורם, מה אתה עושה כאן?". לאורך כל השיחה שוחחנו באנגלית. "אני מנכ"ל של חברת הנדסת רפואית, באתי לבקר לקוח חשוב בשיקגו". "מעניין! יש לך ילדים? כן! יש לנו בן, הוא כבר בן שלוש, אבל חנה ואני התגרשנו לפני שנה. מה עם החבר שלך מישל, לא שמעתי ממנו מזמן?". עניתי שמישל גם התחתן ושיש לו ילד. כמובן, מתתי להתעדכן במצב של איילת אלא לא העזתי לשאול. אבל יורם נתן לי מבט מוזר ואמר: "אתה לא שואל אותי לגבי איילת?". העמדתי פנים כאילו שלא אכפת לי. הגבתי באדישות: "איילת?". יורמ חייך והסתכל עליי: "פיליפ, אל תעשה כאילו אתה לא זוכר אותה. אני יודע את הכל!". לא ציפיתי לזה. אבל השנים חלפו, התבגרתי, למדתי לשלוט ברגשותיי ולהישאר רגוע. אמרתי בקול שקט: "אוי, אתה יודע ששכבתי איתה בסוף המסיבה". יורם הביט בי בחצי חיוך מרושע. "פיליפ, תפסיק לחשוב שאני טיפש! איילת יכולה להזדיין עם מי שהיא רוצה, לא אכפת לי! לא! אני מתכוון לדברים הרבה יותר חמורים. לדוגמה, דברים כמו הריון, הפלה או הדלפה של בחינה. זה מזכיר לך משהו?". לא הגבתי, יורם התעצבן והמשיך לדבר: "תדע לך שהיום, איילת היא מעצבת פנים מפורסמת וגם אשת עסקים מוצלחת. ערב אחד אחרי ויכוח סוער בין שתי האחיות, חנה חזרה הביתה ואמרה לי מלאת קנאה. "למי היא חושבת את עצמה? היא שכחה כמה עזרתי לה. בלעדיי, הם היו זורקים אותה מהפקולטה". והיא סיפרה לי את הסיפור שלכם. אז יורם הזכיר לי את האירועים שחוויתי אבל מזווית אחרת לגמרי. בעצם חנה הייתה המוח מאחורי התכנית! היא הציעה לאיילת ללחוץ עליי כדי לקבל את הפתרונות של המבחן. היא החליטה להרוויח כסף מההדלפה. כאשר הוא סיים, יורם אמר לי: "יש לי רק שאלה אחת אליך פיליפ? איך הצלחת להסתיר את ההדלפה? אני מכיר את מנגנון הבדיקות של המבחנים בטכניון. מדובר בתהליך קפדני, נראה לי באמת מוזר שאף אחד לא גילה על ההדלפה. חנה ואיילת עשו טעות נוראית כאשר הן מכרו את הפתרונות לאחרים. אז תגיד לי פיליפ! איך ההדלפה לא נחשפה?". לא הייתה לי ברירה אלא להכחיש את גרסתו. עשיתי את עצמי נדהם ועניתי: "סליחה יורם, אבל אני לא יודע על מה אתה מדבר. האמת היא פשוטה. הסיפור הוא כזה: "איילת הייתה בהריון ועזרתי לה עם שיעורים פרטיים לפני המבחן. לאחר מכן היא עברה הפלה ונפרדנו. זה הכל. אני לא מבין למה חנה דמיינה את כל הדברים הנוראים האלה, אולי בגלל קנאה?". יורם הביט בי וחייך: "אני רואה שהשתפרת פיליפ! עכשיו אתה לא עוד הבחור הנאיבי שהיית בעבר. לא חשוב, אל תענה לי. אתה צודק, כל הסיפור הוא ישן ולא לעניין. אבל רציתי להראות לך כמה שתי האחיות האלו היו הורסות לך את החיים. יש לך מישהי כרגע?". השבתי בשלילה. "אז תן לי לתת לך עצה, פיליפ! אל תתחתן!". יורם הציץ בלוח הטיסות שהיה תלוי על הקיר וצעק "וואו, הטיסה שלי יוצאת בעוד עשרים דקות. אני חייב לרוץ. שלום פיליפ, בהצלחה!". הוא מיהר לקחת את החפצים שלו, אך עצר לרגע כאילו הוא לא ידע מה לעשות. בסוף הוא הסתכל עליי ואמר: "עוד משהו, פיליפ! איילת לא הייתה בהריון! שתי המכשפות האלו עבדו עליך!" לאחר מכן הוא עזב בלי להסתובב. נשארתי המום. לא עיכלתי את הבשורה הקשה. סיפור ההריון וההפלה, הכל בעצם היה שקר. הן ניצלו אותי בצורה בלתי רגילה. נפלתי במלכודת וסיכנתי את הקריירה שלי בטיפשות.
נזכרתי בפתגם הסיני הידוע: "מה ההבדל בין אדם חכם לאדם פיקח?". "חכם לא נכנס לבעיות שהפיקח יודע לצאת מהן". עם נשים, כל החיים שלי, נדמה לי שלא ידעתי להיות חכם!
סוף