אתה בסך הכל משפחה…

בס"ד

אתה כזה מתוק ועדין,
והעיניים שלך יפות וטהורות.
המבט שלך טיפה מיוסר שבא לי לחבק אותך.
אתה מלאך, יפה כמו חלום, טהור כמו גן עדן,
ואתה כל כך 'חשוב' ומפורסם…
אין שום סיכוי בעולם שתסתכל עלי.
מה עוד שאתה בן ואני בת…
אבל פתאום אתה מחליט להתחתן,
ואת מי אתה בוחר מתוך מליוני הבנות בעולם כולו?
אתה בוחר בי, אתה אוהב אותי.
ואתה מסתכל בי במבט הזה שמילא את החלומות שלי
ולוחש לי שאתה אוהב אותי, רק אותי.
דואג לי שיהיה לי טוב ושלא יחסר לי דבר,
אני ממלאת את העולם שלך כל היום והלילה,
אני, שאני סתם אחת שאהבה אותך כל כך.
אתה, שמיליוני עיניים נשואות אליך בהערצה או בקנאה,
או באהבה, ולפעמים גם ברצון שתאהב גם בחזרה.
ואתה שלי, ואתה אוהב אותי, ואתה אתה כמו שתמיד אהבתי,
והקסם שלך לא פג ולא התגלה כחלום או דמיון.
גיליתי רק שכל מה שראיתי לפני שהכרתי אותך,
היה כעין בבואה קלושה לקסם שאתה באמת.
ואתה מעביר את ידך בעדינות על ידי,
מלטף ברפרוף את שיערי, כמו שמלטפים חיית מחמד,
או כמו שילדה בת ארבע מלטפת את הבובה שלה.
ואתה מכבד עד אין סוף, ואתה סבלן, ואתה אוהב,
ואתה רך ועדין אלי, ואתה רגיש ודומע וקצת שביר.
אבל אתה כמו מלך או אביר, אתה לא איש פשוט,
וכשאתה בוכה ומתרגש הדמעות שלך הן כמו יהלומים.
ואני אשתך, אני הנערה שלך שאתה מאמין בה ואוהב אותה,
ובוטח בה וסומך עליה, אבל רק רוצה שיהיה לה טוב ושתהיה מאושרת
ושאיש לעולם לא יפגע בציפורן הקטנה שלה.
***
אבל אחרי כמה ימים הלב שלי נשבר,
כי כל הקסם נגמר ועבר. אתה בסך הכל משפחה, אתה בסך הכל בעל,
אז מה ההתרגשות שאתה אוהב אותי, איפה הקסם פה?
אתה כבר לא אגדת המאה שאוהב באופן הזוי דווקא אותי,
אתה בעלי, רק בעלי.
כל הקסם ירד…
והלב שלי מרוסק לרסיסים עכשיו,
כי אם כשכל כך טוב, כל כך מאכזב,
למה כבר אפשר לקוות בעולם הזה?

כל הזכויות שמורות.