אני פשוט לא יכולה

"תקשיב אני מצטערת" אמרתי לו
"אבל באמת שאני לא יכולה שיהיה לי אכפת ממישהו"
הוספתי והסתובבתי ללכת.
"למה?" הוא שאל והיה אפשר לשמוע את העצב בקולו.
"משום שאם יהיה לי אכפת, זאת תהיה נקודות תורפה"
אמרתי בלי להסתכל עליו.
"ולמה אסור שיהיו לך חולשות?"הוא אמר וקם אחריי.
"משום שזה יהרוס הכול" אמרתי לו בשלווה.
"זה יסכן אותך, אותי ואת הכול" קולי היה שקול,
אך האמת, רק לרגע, ואני אכחיש אם אי-פעם תנסו
לספר על כך למישהו, אבלך לרגע, ממש רציתי לזרוק את
כול ההיגיון הזה ופשוט לעשות מה שמתחשק לי,
אך אני לא הייתי כזאת וחיי לא היו גמישים מספיק לספונטניות.
"אבל העובדה שאת לא תהיי איתי, תפגע בי גם כך"
הוא מלמל.
"זה אולי יכאב, אך אתה תתגבר על כך" אמרתי ונאנחתי.
"אתה אדם חזק, אתה תשכח ממני ותמצא לך מישהי אחרת, מישהי שתתאים לך"
אמרתי וניסיתי לחייך אליו"מישהי שיש לך סיכוי לעתיד איתה"
את הדברים הללו אמרתי בשקט, מקווה כי לא ישמע אותם,
אך מן המבט בעיניו הבנתי כי הוא שמע.
"אז, אני מניחה שפה דרכנו נפרדות"אמרתי וחיבקתי אותו בפעם האחרונה.
"תישארי, בבקשה" נימת קולו הייתה קול כך עצובה שכמעט הסכמתי,
אך לא יכולתי.
"אני פשוט לא יכולה" אמרתי לו ודמעה יחידה ירדה במורד לחיי