אני פה גם כשכואב

אנחנו שוכבים תחת השמים,
ראשך מונח על חזי ואני מלטף את שערך.
גופך רועד ואני שומע את היבבות הקטנות שמרעידות אותו.
הלוואי והיית מפסיקה לבכות.
אני עוטף אותך בזרועותיי, מנסה להגן עליך,
וידך מלטפת את ידי בעדינות האופיינית לך.
אני רוצה להגיד לך שיהיה בסדר, שהרעל יתנקז,
אבל יש פצעים שלא נרפאים.
אני מעביר את אצבעותיי ברפרוף על אמתך,
מרגיש את הצלקות, נזכר.
הלוואי ויכולתי להעלים אותן.
אני אמחק את הכאב שאת עוברת,
זה עוד יקרה, אעשה הכל.
דמעותיך מרטיבות את חולצתי, חמימות וענוגות כמוך,
אני שונא את כל אותם אנשים ששברו אותך.
את נצמדת אליי ואני מצמיד אותך אף יותר,
רוצה שזה קצת יכאב, שתרגישי שאני כאן גם כשכואב,
רוצה שתאמיני שאת יכולה להתגבר.
הלוואי ויכולתי לתפור לך את החתכים.
אני רוצה להבטיח לך שאקרע את כבלי השקרים שסיפרו לך,
אני רוצה להאמין שאפשר.
אני מבטיח שאהיה פה עד שזה ייגמר,
לעולם לא תצטרכי שוב להלחם לבד.