אני יותר כמו אויבת.
זה כאב. זה כל כך כאב, שנדמה שאלפי סכינים פילחו את ליבי.
ניסיתי להתעלם מהכאב קורע נשמה הזה, ניסיתי להראות כאילו הכל כרגיל.
אבל זה כמו שיקחו לך את הדבר היקר מכל בשבילך ופשוט יפנו לך את הגב.
היא שחכה ממני. היא תרצה לי באלפי סיבות את ההיעלמות שלה.
וזה אבסורדי, וזה מגוחך.
כי היא לא הבינה עד כמה התירוצים שלה רק מנפיחים בי עוד ועוד תקווה לשיבה לזמנים ההם.
שהכל יהיה כמו פעם, ואני שוב ארגיש שאני יכולה לסמוך עליה.
כי אני לא יכולה לסמוך עליה.
כי להיעלם למשך חודש, חודשיים, שלוש, חצי שנה, לא ניתן להסבר.
אני מבינה שהחיים הם דבר מסובך, ואני מבינה שלפעמים צריך קצת זמן לעצמך בכל הבאלגן הזה.
אני מבינה שלאף אחד לא קל עכשיו.
אבל זה לא שביקשתי הרבה. זה לא שביקשתי יותר מידי.
אם הייתי חשובה לה באמת, אם היה אכפת לה, אם לעזאזל היא הייתה עונה לשיחות או שולחת קיבינמט אסמס אחד! אם היא הייתה נזכרת בי ואם היא הייתה מרגישה לפחות משהו כלפיי!
אבל לא! יש לה חברים חדשים! יש לה אהבה!
אתם חושבים שלי אין? לי יש. אבל ממנה לא שחכתי. דאגתי לה. שמרתי על קשר איתה. ניסיתי הכל רק בשביל לעשות אותה מאושרת.
שיחה של שתי דקות בבוקר, קביעת פגישה אחר הצהריים, שליחת אסמס לא באמת לוקחים כל כך הרבה מאמץ וזמן. בדור כמו שלנו, אפשר לתקשר בלי הפסקה לא משנה איפה אתם נמצאים.
ולחשוב שהיא גרה 3 דקות הליכה מהבית שלי. לחשוב שהבתי ספר שלנו נמצאים 10 מטר אחד מהשני.
למה, הסבירו לי למה, הצלחתי לשמור על קשר עם חברה שגרה חצי שעה נסיעה באוטובוס ממני, שעוברת משברים כלכליים ונפשיים, עסוקה עד מעל לראש, יש לה לימודים ועבודה, והיא בקושי עומדת על הרגליים בסוף היום, ואיתה הצלחתי לשמור על קשר.
היא יודעת מה עובר עליי, והיא גם יוזמת שיחות, והיא גם דואגת, וגם מנסה להתעדכן בכל מה שקורה איתי. באותה מידה היא יכלה להיעלם לעולם שלה, ולחברים שלה שלא כל כך רחוקים ממנה. אבל היא לא שכחה ממני. ואותה אני מעריכה. כי היא לא כמו זאתי. היא לא מזלזלת בי. היא לא מתנהגת אלי כאילו אני כלבה שלה. חיית מחמד, שכשבא לה היא תקרא לה וכשימאס לה תגרש אותה.
אני לא נעלבת בגלל שהיא לא מתקשרת אליי, או שזה שהיא שכחה ממני לגמריי.
החלק הכי פוגע, הוא שהיא חשבה שהיא יכולה לדבר איתי פעם בחצי שנה, ולהיות בסדר עם זה. כי בובה, זה לא בסדר. לא מהחברה הכי טובה שלך שאת מצפה ממנה לעמוד לידך בכל המשברים והבעיות. שכחי מזה שאני אבזבז עלייך עוד מהדמעות שלי.
את לא שווה נשימה שלי, ובטח ובטח שאת לא שווה מאית מהזמן שלי שביזבזתי עלייך.
כל הכאב, וכל העצבים שהרגשתי בגלל שאת לא שם בשבילי נעלמו עכשיו.
את יודעת, המשכתי הלאה. שכחתי ממך.
את לא חלק מהחיים שלי יותר, ואני לא חלק מהחיים שלך.
אז חמודה, שכחי ממני. אני יותר לא חברה. אני יותר כמו אויבת.
תגובות (0)