אני ואת 2

"את יודעת עד כמה אני אוהב שאת מלטפת אותי ככה, נכון מייזי?" אני שאלתי אותך כאשר אני שוב בתוך אותו חלום מושלם ויפהפה, שנינו שוכבים במיטה שלך ומביטים אחד בעיניים של השנייה בהתרגשות. כמה שאת יפה מייזי, אין לי מילים בכלל לתאר את המראה שלך, אפשר רק לנסות. אפשר רק לנסות לתאר את השיער החום הגלי והמקסים שלך, את העיניים הכחולות הקטנות והמושלמות, את עורך הרך ושפתייך הורודות והעדינות, את האף המתוק שלך. אני לעולם לא אצליח למצוא תיאור הולם ליופי של מלאכית כמוך, אני יודע רק שזה כל מה שאני רוצה וצריך, וכרגע יש לי אותך איתי, אבל לא לעוד הרבה זמן…
בקרוב אני אצטרך להתעורר לעוד יום מבאס בשגרה הנוראית שלי, עוד יום שבו אני חי בידיעה שאני לבד ושאף אחד לא יוכל להבין את הצרות שלי – רק את תביני, אבל אני לא יכול למצוא אותך… לפחות בחלום שלי שנינו עדיין יחד, מתפנקים במיטה החמימה והנוחה, צוחקים יחד ומספרים סיפורים אחד לשנייה, אני אשמח לתאר את הנושאים עליהם אנחנו מדברים, זה כל כך כיף…
"אז מה את חושבת על הרוק והמטאל שאני שומע?" שאלתי בחיוך, את חייכת והסמקת קלות, מרשימה אותי שוב בעזרת אותו חיוך מתוק וכובש שאין שני לו בכל העולם, ידעתי שאת אוהבת לדבר על המוזיקה שלי, כמה שאת מעריכה אותה למרות שלא התחברת אליה מהתחלה… את מעריכה את זה כי את מעריכה אותי ואת מי שאני, זו תכונה שאני לנצח אוקיר אצלך, חומד.
"זה יפה, אבל אני לא אוהבת את השירים הקיצוניים עם השאגות המפחידות האלה… איך אמרת שקוראים לזה?" ענית במתיקות, צחקתי למשך כמה שניות וכך גם את, שנינו כל כך נהנים מהרגעים האינטימיים והקטנים האלו, כאשר שום דבר לא יכול לפגוע בנו ולגדוע את האהבה והתשוקה שלנו…
"זה דת' מטאל ובלאק מטאל וגריינדקור וכל השיט הזה, זה מטאל קיצוני, מתוקה." אני עונה ומלטף את שיערך, את מניחה את ראשך על החזה שלי ושמה עליי את ידך הקטנה. אני אוחז בה ברכות ומלטף את אצבעותייך העדינות, את נאנחת בעונג, כמה שאת חמודה ככה, אני כל כך שמח שיש לי אותך איתי, מאמי.
"אני לא אוהבת מטאל קיצוני, זה מפחיד…" אמרת, "אבל כל המטאל המלודי היה ממש יפה, איירון מיידן האלה היו מדהימים."
הסמקתי בהתרגשות כעת, שמח כל כך שלשם שינוי מישהו מעריך ומוקיר את הדברים הנפלאים שאני כל כך אוהב, את תמיד היית כל כך נחמדה וטובה אליי, גם אם ממש לא היית צריכה תמיד היה לך את אותו מבט עדין ומלא חמלה בעיניים, את אוהבת אותי ואני יכול לדעת את זה, את לא יודעת בכלל עד כמה אני מעריך את זה, או שאולי יש לך מושג בקשר לזה, את כל כך חכמה, מייזי, אני בטוח שאת מבחינה בזה…
"את יודעת שאני רוצה שנתחתן ולעולם לא נתגרש?" אמרתי לך בביישנות, כעת נתת לי נשיקה על האף בדיוק כמו שאני אוהב, הפכתי להיות אדום כמו עגבנייה, חום רב ונעים כל כך מילא את כל גופי וליבי הלם בפראות, מאיים לפרוץ מתוך החזה שלי. הו, כמה שהתרגשתי…
"אני גם רוצה להתחתן איתך, אלעדי, הייתי רוצה שנתחתן כבר עכשיו אבל אנחנו כל כך צעירים…" את מחייכת אליי את חיוכך המושלם וחושפת בפניי את אותן שיניים צחורות ובוהקות, מושלמת שכמותך…
"אז אפשר להיות רק בני זוג ולהתחתן אחרי גיל 20…"
"אוף, אתה כזה חמוד…" נאנחת ונשקת לי על השפתיים בלהט, נישקתי אותך בחזרה, לא רוצה להרפות ולו לשנייה, הלשונות שלנו נפגשו במגע פשוט מחשמל כעת – והנה מגיעה נשיקה צרפתית ומושלמת. אני מרגיש על סף אורגזמה וכעת כל העולם מסביב קופא ואני מתמקד רק ברגע הנהדר ששנינו חווים, אני מרגיש את אנחות העונג שלך, אני מרגיש את פעימות ליבך כאשר אני מתקרב ונוגע בך, לוקח אותך לחיבוק חם ואוהב. אני נצמד אלייך כאשר את שוכבת וכעת שפתינו נפרדות, את מביטה בי בהלם ואני מחייך.
"מה?" אני שואל אותך, לוקח לך זמן לענות וניכר כי את ממש מופתעת ממה שזה עתה עשיתי לך, אך מצד שני אני רואה בבירור כי אהבת את זה מאוד…
"אני אוהבת אותך…" לחשת לי ונישקת אותי שוב, כעת ליטפתי את גופך העדין, אני עובר מגבך לאגן שלך ואת משתגעת מרוב סיפוק, המגע של החולצה האפורה שלך כל כך נעים בשבילי, וכשנגעתי בחזייה שלך מבעד לבגד הרגשתי זרם עז של חשמל חולף בעצביי ומגדיל את הרצון שלי להיות איתך פי אלף…
יפה שלי, מה אני יכול לעשות בעולם כשאני בלעדייך, אולי תגידי לי? אני לא יכול לחיות בלעדייך, מייזי שלי, את משלימה אותי, ילדונת, את משלימה אותי!
"אתה רוצה לשכב איתי?" את שואלת בתמימות ומביטה בי באותו מבט חולמני ששבה את ליבי אז בטורטוגרו, אני מהנהן בראשי ומנשק אותך על הצוואר.
"אה…" את גונחת בקול, נהדר. כעת אני מעביר את ידי על שיערך המושלם ויורד משם לצווארך ולחזה שלך, כשאני נוגע בשדייך הקטנים את מאבדת שליטה ומתחילה להחזיק אותי בכוח, את מלטפת ומחבקת ואני מרגיש כיצד אני נשאב לתוך הקסם שלך ללא אפשרות לצאת משם, הרמתי כעת את חולצתך ונישקתי את הבטן הרזה והרכה שלך, כמעט התחרפנת כעת, אני אוהב לענג אותך, בייבי, אני כל כך אוהב…
ואז כשאני מתכונן להוריד את המכנסיים שלך אני מרגיש שמשהו קורה, אני מרגיש אפלה שמשתלטת על החדר שלך, את צועקת בבהלה ואני אוחז בידך בכל כוחי, שנינו מבינים מה עומד לקרות, שנינו יודעים שכל הקסם הזה לא יחזיק לנצח, שנינו יודעים שזה רק עניין של זמן עד שהמציאות תכה בנו ותוריד אותנו בנוקאאוט לרצפה, אני לא רוצה שזה יקרה… אני בוכה, אבל זה לא יעזור, גם את בוכה, אני מחבק אותך אליי ואת מחבקת בחזרה, שנינו נצמדים ככל האפשר והופכים לאחד, מתכסים בשמיכה ומתחבאים בה כמו שני ילדים קטנים שמפחדים מהמפלצת שמתחת למיטה.
"אני מצטער, מייזי מייז." אני לוחש לך ונותן לך עוד נשיקה על השפתיים, כעת המגע שלך קר ואני מרגיש רעד בגופך, את מפחדת, אני יודע מתוקה, אני יודע שאת מפחדת ואני רוצה לעשות הכל על מנת לעזור לך. אני לא יודע אם אני מסוגל עכשיו להציל את שנינו מהרשע שמאיים לקחת אותנו…
"אלעד… אל תלך." את אומרת לי בדמעות ואני מוחה אותן באצבע שלי, נוגע בלחי העגולה והמתוקה שלך, מחבק אותך שוב ונושק לך, מלטף את שיערך ומתפלל שהחלום לא ייגמר ושהמציאות לא תכה בנו, אבל זה מאוחר מידי, זה מאוחר מידי…
כעת השמיכה מורמת בעוצמה והאפלה מכסה את שנינו, את נעלמת, את נהיית שקופה ואני מרגיש כאב עז מפלח את ליבי, את שולחת את ידך ואני מנסה לאחוז בה אך עובר דרכך, זו הייתה אשליה, אני צורח ומקלל אך זה לא עוזר ואני יודע את זה, את מתפוגגת ואני מתעורר לעוד יום, זה לא יכול להיות אבל זה מה שקורה…
"מייזי?" אני שואל, אך אין תשובה, לעזאזל…
"מייזי?!" אני מרים את קולי ודמעות נקוות בעיניי, כאשר אני מעכל את העובדה שאיבדתי את אהבתי כבר לפני הרבה זמן, אני רוצה אותך איתי ואני חייב שתלטפי אותי שוב, אבל איפה את? את כל כך רחוקה, ואני, אני אבוד בלעדייך, אני לא יכול לחיות בלעדייך – מותק, הצילו, אני יודע שהקריאה הזו היא טיפשית והיא לא תעזור לי בשום צורה אך כך קורה כשהרגש משתלט על הגוף על חשבון ההיגיון, אין היגיון בחיים האכזריים האלו – יש רק רוע…