אני, האמיתית!

״אל תלכי ממני, ואל תשאירי אותי פה לבד״ אמרתי לה בעצב ולא יכולתי לעזוב את ידה הרכה
״ אני מצטערת, אני לא יכולה להיות איתך יותר.״ היא אמרה לי ועזבה את ידי, אבל אני החזרתי שוב את ידי אל ידה
״למה לא?״ שאלתי והחזקתי את עצמי כדי לא לדמוע
״אני צריכה ללכת, מחכים לי.״ היא ניסתה להתחמק מהשאלה שלי, ולעזוב אותי פה לבד על אהבה שנעלמת
״את לא הולכת עד שאת לא אומרת למה את לא יכולה להיות איתי..״ לא נתתי לה ללכת והחזקתי את ידה חזק יותר
״אני לא יכולה לספר לך, אבל אל תדאג. אני עוד יחזור!״ היא אמרה לי ודמעה ירדה מענייה
״מאיפה תחזרי? בבקשה תספרי לי!״ התחננתי אלייה ולא הרפתי מידה
״ אני נוסעת. ״ היא סיפרה לי ועוד דמעה ירדה מעניים שלה, וממני? כלום!
״ לאיפה?״ הסתכלתי לה לתוך העניים הכחולות והצלולות שלה
״ הביתה.״ היא אמרה לי ואני לא הבנתי למה היא מתכוונת
״מה זאת אומרת?״ הייתי חייב לשאול אותה אחרת אני יתפרק פה בבכי.
״אני רוצה להיות סוף סוף אני, האמיתית! אתה חושב שתמיד הייתי ככה? אז אתה ממש טועה! אני באה ממשפחה ענייה מאוד, לא עשירה כמו שאתה חושב! אתה לא מכיר אותי באמת.. אני לא באה מתל אביב! אני באה מרמלה! ואבא שלי לא עובד בחברת היי-טק אלא הוא מנקה בחברת היי- טק! אתה לא מכיר אותי באמת, פשוט קח את זה! ותעזוב אותי בשקט..״ היא צעקה לי וזרקה חתיכת נייר על הרצפה והתחילה לרוץ, יכולתי ללכת ולעצור אותה אבל הייתי כל כך מופתע שלא יכולתי לזוז במקומי.
כשחזרתי לעצמי התיישבתי על הספסל שהיה בהמשך הרחוב והתחלתי לקרוא את המכתב שהיא כתבה לי בו היה רשום:
׳ מאמי שלי,
עם את קורא את זה אז כנראה ששאלת אותי יותר מדי שאלות,
ולא היה לי את הכוח הנפשי לענות לך עליהם,
אז כתבתי לך מכתב קצר, עד כמה שאפשר לקרוא לו קצר…
לפני כשנתיים אני ואבא שלי נסענו מרמלה לתל אביב כדי למצוא חיים חדשים, ובשבילי. גם חברים חדשים.
הדבר הראשון שהייתי צריכה להיות זה להשתנות, להפוך מהילדה הרעה שכל המורות בבית הספר לא סובלות, לילדה הטובה והמקובלת. ובשביל זה הייתי צריכה לשקר לכולם, אבל במיוחד היה קשה לי לשקר לך. אמנם ידעתי שאתה לא אוהב אותי, אלא את השחקנית שאותה אני משחקת אבל עדיין המשכתי לאהוב אותך מבלי להספיק.
אתה בטח שואל את עצמך, אז למה החלטתי לחזור חזרה? לחיים הפחות טובים..
יום אחד שישבתי בחדרי אחרי דייט מוצלח איתך.. שמעתי שיר ברדיו, שאמר לי כמה וכמה דברים.
׳את יפה כמו שאת, מילים לא יכולים להוריד אותך למטה׳ השיר התנגן הראשי שוב ושוב.
ואז חשבתי לעצמי! אני לא צריכה להשתנות בשביל אף אחד!
אז עשיתי את השינוי חזרה, אני חוזרת לרמלה. למקום הולדתי. שם אני הולכת להיות מי שאני ולא הילדה שאותה אני משחקת.. אני לא רוצה להיות צבועה!
אני רוצה להיות אמיתית, אני רוצה למצוא את הבן אדם שאוהב אותי. את אני האמיתית!
אני מאוד מודה לך על כל הדברים שאמרת ועשית לכבודי, אני באמת מאוד אוהבת אותך בגלל זה..
עם אתה רוצה אתה יכול להגיד שאתה נפרדת ממני, זה ממש בסדר בשבילי.
אני לא יודעת עם בכלל תקרא את המכתב הזה אבל עם אתה קורא את זה עכשיו תדע דבר אחד, אני תמיד יאהב אותך!,
אוהבת תמיד,
שלי!׳
אחרי שסיימתי לקרוא כבר לא יכולתי להחזיק את עצמי ודמעות התחילו לרדת על הנייר הורוד, חשבתי לעצמי מה אני עושה עכשיו..
אבל רק מחשבה אחת עברה לי בראש, רמלה! תחכי לי.. אני בא..שלי! עכשיו אני יפגוש אותך.. האמיתית.