"אני אוהב אותך" , אני אוהבת אותך"

"אני, אני, נמאסת עלי! אני שונאת אותך, הלוואי שתמות!!!!"
המילים האחרונות שאמרתי לו…
מילים יפות… אני באמת שונאת אותו אבל כשהוא מת, הרגשתי ריקנות, חולשה, אבל במיוחד, עצב..
"אני אוהב אותך" , אני אוהבת אותך" באותו הרגע זה יצא, אהבה ממבט שני
כשהוא בגד, עדיין אהבתי,
כשהציע נישואים, ממש התרגשתי והסכמתי,
כשהציע להתגרש חשבתי אותו דבר, אבל עדיין אהבתי
כשחזר אלי וצעק אלי שאחזור אליו, הסכמתי מתוך אהבה,
כשרצה ילדים… מה יכולתי לעשות? הבאתי לו כמה זאטוטים,
אהבה צעירה, היא הרסה לי את החיים..
כשהחזקתי את הסכין ההוא, האנדרנלין הציף אותי, הייתי ברמה אחרת לגמרי…
"מה את עושה?!"
"את מה שהייתי צריכה לעשות"
"לא! תרגיעי! נפתור את הכל!"
"אנחנו לא"
וכבר אז, המילים האחרונות היו, "אני אוהב אותך" , אני אוהבת אותך" באותו הרגע.