אמת או שקר

– סיפור אמיתי :/ –

הבקבוק הסתובב..
"אמת או חובה?"
"אמת" עניתי
"אמת שעדיין יש לך רגשות כלפי?"
חשבתי מהר ועניתי "לא" עם עקיצה בלב ואכזבה במבט שלך
שוב פעם מסובב את הבקבוק שוב פעם את שואלת אותי ושוב פעם בוחר אמת
"אם הייתי מציעה לך לצאת איתי עכשיו, היית יוצא?" היא שאלה
שוב פעם שיקרתי "לא", המבט שלך היה עצוב
את קמת והלכת לחדר שלי ואני אחריך
נכנס לחדר שלי והכל חשוך בטיפת אור שנכנסה מהסלון רואה אותך יושבת על המיטה שלי ומסתכלת עלי "מותר להיכנס?" אני שואל ואת עושה כן עם הראש.
אני יושב על הרצפה ממש ליד הרגל שלך ואת מתחילה ללטף לי את השיער "כן אני מקריח חח" אומר לך ואת מגחגחת ושמה יד על הפה שלי שאני אסתום.
את עוברת עם היד ללטף לי את הצוואר ואז יורדת לחזה את היד השנייה שלך אני תופס ועושה לה נעימי.
מסתובב אליך ואפילו בחושך אנחנו מסתכלים אחד לשנייה בעיניים, חודרים לנשמה אחד של השנייה.
את מתקרבת אלי ואני מחבק אותך חיבוק חזק בזמן שאת חוזרת ללטף אותי בראש ובגב.
את מנשקת אותי בצוואר, וואו הייתי בעולם משלי כאילו בחיים לא חוויתי הרגשה כזאתי.
"למה אתה משקר?" את לוחשת לי
"משקר?" עניתי
"כן, תגיד סוף סוף את האמת".. "נו.."
לא הגבתי, אני מעדיף להדחיק את האמת מאשר להיפגע שוב פעם, מעדיף לשכוח ולחיות כאילו זה לא קורה.
את מתקרבת לשפתיים שלי ואנחנו מתנשקים, מתחבקים ואז שוב פעם מתנשקים ושוב פעם ושוב פעם.
לפני שאת קמה את שוב פעם לוחשת לי באוזן "נו תגיד כבר את האמת" חיכית קצת ואז קמת.
יצאת מהחדר לעשן ואני כמו מהופנט הולך אחריך
"למה עשית את זה?" שאלתי אותך
"אני לא מצטערת, שנינו רצינו את זה" ענית
יושב מולך מסתכל איך את מעשנת, אני שונא שאת מעשנת אבל היית צריכה את זה ומתחיל לשקוע במחשבות שלי
"מה שהיה פעם.." העיניים שלי נדלקות כשאת מתחילה לדבר "הייתי ילדה, היום אני יודעת מה אני רוצה"
חבר ניגש אלינו ולא יצא לי לענות לך.
רק אם היית יודעת כמה אהבתי ועדיין אוהב אותך, רק אם היית יודעת כמה כאב עברתי מפעם שעברה, כמה כאב עברתי בשביל לשכוח אותך בכח, כן.. בכח!
אחרי כמה שעות קיבלתי ממך הודעה קולית בוואטסאפ "כל מה שהיה אני לא אצטער על זה בחיים" את היחידה שיכולת לגרום ללב שלי גם לבכות וגם לחייך, גם להיות מאושר אבל גם לקבל צביטה קטנה.
הלכתי לישון עם הראש שקוע במה שהיה.
החלטתי שאני צריך לצאת החוצה, חייב לרוקן את הראש, חייב להשתחרר, אחרי שהלכתי לא יודע לאן ורק שקוע במחשבות שלי פתאום הייתי ליד הבית שלך.. כן.. ממש במקרה הרגליים שלי הביאו אותי לפה.
הסתכלתי על החלון שלך והאור הציץ ממנו, פתאום ראיתי אותך יוצאת איתו מהבניין עם חיוך רחב, עם החבר שלך. לקחתי את עצמי והתרחקתי.
להגיד לך את האמת שמחתי בלב, שמחתי שטוב לך איתו ומה שהיה אפילו אם זה היה דבר טוב, עדיין את ממשיכה וטוב לך בסופו של דבר.
חזרתי הביתה, נכנס לחדר ולוקח את הבקבוק ששיחקנו איתו, מסובב ושואל את עצמי בקול "אמת שחזרת לאהוב אותה?" הפעם אני לא משקר ועניתי לעצמי "כן" בחצי חיוך, חצי דמעה.