אל תשבור את ליבי

"אל תעשה את זה" אני ממלמלת,
מנסה להבין איפה ידי ורגליי.
"את רוצה שאפסיק?" הוא שאל,
וזז מעט, מספיק בשביל להסתכל עליי.
"לא" אמרתי ונישקת אותו קלות, מקווה
שלא יזוז, אחרת אפול.
"אל תשבור את ליבי" אמרתי והבטתי בעיניו.
"לעולם לא" הוא אמר ונישק אותי"אני אחתוך קודם את ליבי שלי"
אמר ודחף אותי אל עבר הקיר.
"אני חוששת שתצטרך לחתוך את ליבי" אני אומרת לו
ומפסיקה את נשיקתו.
"מכוון שאני הולכת לשבור את ליבך" אני אומרת ומנשקת
אותו לפרדה, שנייה לפני שאני אוספת את מעילי,
ומתחילה לברוח משם.
"למה?" כול השאלות והתהיות מוכנסות אל תוך המילה הבודדה הזו.
"משום שלא יכולתי לחכות לנצח" אמרתי לו והבטתי רק לשנייה
חוקקת את פניו וגופו בזיכרונו.
"בגלל שהגעת מאוחר מידי" אמרתי והפניתי אליו את גבי,
רק הפעולה הכאיבה לי, אך ידעתי כי זה לטובתו.
"תני לי הזדמנות אחרונה" הוא אמר "רק עוד הזדמנות אחת"
"אני לא יכולה" עניתי בלי להסתובב אליו "קיבלת יותר מידי מהן"