אל תפרוץ את הדלת

אל תפרוץ את הדלת, גם אם קר לך בחוץ.
אל תשב על הספה, זה המקום היחיד שנותר בלי הריח שלך, שאני מריחה אפילו עם אף מצונן.
אל תשלח לי הודעות בלילה כשאתה שיכור, מוצא בי איזה בידור מסויים.
אל תנשק אותי לפני שאנחנו נפרדים לשלום, כי זה חודר את העור שלי.
אל תגיד שאתה מכיר אותי, כי אתה מתעלם מכל הסימנים שמשהו לא בסדר.
המבט המדוכדך שלי אחרי יום ארוך, האיפור המרוח, החתכים ברגליים, הציורים על כף היד.
אתה רואה אותם ולא רואה, אתה מתעניין ושם זין, אתה הכל וכלום.
וזה מה שמושך אותי אלייך כמו מגנט.
אל תיתן לי.
תבהיר לי מה המצב בינינו, כי אני לא יכולה לנחש.
תגיד לי מה נסגר.
תצעק, תתעצבן, תרביץ, תלכלך, תקלל, תהרוג אותי, רק תדבר.
אני יודעת שלא משנה כמה אתחנן, אתה תפרוץ את הדלת בכל מקרה.
ועכשיו החום שבפנים כבר לא משנה, כי הלב הקפוא שלך לקח איתו את הכל.