“אל תעזבי אותי,אל תשאירי אותי עם עצמי”

הבטתי בקיר הלבן,הרגשתי איך הטמפרטורה בגופי עולה ומחממת את כול גופי וראשי.
החום הזה,שמציף אותך ומתחיל את הרעד הקליל,מכירים?.
אחזתי בכוח בסדין המיטה ועצמתי את עיניי,מכווץ אותן בכוח,הכול כדיי לראות אותה מול העיניים שלי שוב.
"אני מתחנן,תחזרי,"מלמלתי לעצמי ואחיזתי התהדקה על הסדין הלבן המגוהץ וקימטה אותו באגרופיי,"תחזרי,"לחשתי בעיניים עצומות.
ואז,שמעתי את הקול שלה שוב בראשי.
"אני פה,"אמר הקול העדין שלה. פקחתי את עיניי,בבת אחת החום שבער בראשי נעלם. חייכתי להנאתי והבטתי בקיר הלבן,"חזרת,"דיברתי לחלל הריק וכמעט ראיתי את דמותה מרחפת מול עיניי.
"כן,הבטחתי שאני אחזור,"היא אמרה וצחקה צחוק יפיפייה.
"תישארי איתי,"ביקשתי ונשענתי לאחור על המיטה. היא צחקה שוב,"אני מצטערת,אני צריכה לעזוב שוב,אני לא אחזור,"ריחף הקול.עצמתי את עיניי,מסרב לתת לה ללכת,"אל תלכי,"ביקשתי,"אל תעזבי אותי,".
פקחתי את עיניי וראיתי את דמותה מול עיניי,מרחפת כמו רוח,"אתה תסתדר נהדר בלעדיי,יהיה בסדר.אם המצב יתדרדר,אני אחזור,"אמרה וריחפה מולי. הנדתי בראשי,"לא,אל תעזבי אותי,אל תשאירי אותי לבד!"קראתי.רוחה החלה להתפוגג,"לא!"צרחתי ונפלתי מהמיטה לרצפה.
"אל תלכי!"קראתי והרגשתי את החום בגופי בוער שוב,"אל תשאירי אותי לבד,"בכיתי.
"להתראות,"אמר קולה בלחש מעל ראשי.
"אל תעזבי אותי,אל תשאירי אותי לבד עם עצמי!"צרחתי.