אין מילים לכתוב.

הילדה שתמיד יש לה מה להגיד, תמיד במרכז העניינים, לה, אין מה לכתוב?
הא רגע, זה בגלל שאת הכל היא שומרת מאחורי מנעולים בלב שלה.
אף אחד לא יודע את האמת המרה עליה, גם האנשים הכי קרובים אליה.
אף אחד לא מכיר אותה באמת.
כולם חושבים שהם מכירים אותה הכי טוב, והם טועים.
כולם טועים. מאחורי החיוך החזק והמעודד עומדת ילדה שבורה.
ילדה שאכלה חרא בגלל שהיא רצתה להיות נחמדה לאנשים. והיא ניסתה. אנשים שנאו אותה לחינם.
יש הרבה אנשים שמנסים להבין איך אפשר לשנוא את הילדה הזו עם החיוך הגדול הזה, מלא שמחת החיים?
היא חושבת את זה גם. והיא מאשימה את עצמה, כי אין לה את מי להאשים,
למרות שאת הכל היא אמרה, כשאף אחד לא הקשיב.
אז כרגע היא מעדיפה לא להגיד כלום ולסבול בשקט.
כל האנשים שעלולים לחשוב שהיא מתלוננת לא מבינים שהיא לא מספרת חצי ממה שעובר עליה. ואם יש בן אדם אחד שהיא סומכת עליו מספיק כדי לפתוח את עצמה אליו, הוא צריך לדעת להבין אותה. לא לפגוע בה.
הילדה עם שמחת החיים ששונאת שקרים וסודות, שתגן על החברים שלה בכל מצב, שתשים אנשים אחרים לפני האושר שלה.
הילדה הזאת שכיף לשנוא.
הילדה המוזרה, שאנשים שונאים בגלל שהיא שונה.
כולם שונים. מה הופך אותה ליוצאת מן הכלל?
מה הופך אותה למי שהיא?
מה גורם לכולם לשנוא אותה?